מתוך המסרון העוסק בעניינים שונים, ניתן להבין את טענתו של התובע, כי חשש לפנות ישירות בעניין שוכרים חלופיים אל אייל וכי הוא לא הקשיב לו, כאשר מר אביטן לעומת זאת טוען, כי משרדו היה קרוב לבית עסקו של התובע ולכן לא היתה כל מניעה לכך שהצדדים ישוחחו ביניהם. התובע במסרון זה מבקש מהבן אייל, כי יפסיק להתעמר בו וכי יתייחס לבקשתו להביא שוכרים חלופיים כפי שעשה בעבר. תחינה מהסוג הזה, אשר היתה במסגרת תכתובת בין הצדדים זמן רב לפני שהתובע עזב את העסק והתכוון לתבוע את הנתבע ועוד לפני שנחתם הנספח לחוזה השכירות, ממנו ניתן ללמוד על נכונות מה של הנתבע להעביר את הסכם השכירות לאחר, יש בה כדי להעיד, כי התובע אמנם פנה אל הבן אייל על מנת להחליף את השוכר, אך נתקל בחומה בצורה מצדו של הבן אייל.
25. אין בפי הצדדים הסבר לכך שהבן אייל לא אפשר לתובע להביא שוכר חלופי, שכן על פניו, הנתבע אפשר לעשות כן בעבר.
מתוך שיחה שהתנהלה בין התובע ובין הנתבע, ניתן להסיק, כי ייתכן והדבר היה קשור לאחד השוכרים שהציע התובע ואשר הנתבע חשד לגביו, כי בסופו של דבר יבקש להעביר את זיכיון הטוטו והלוטו למקום אחר, כפי שנעשה בפועל.
במסגרת הסכסוך בתביעה העיקרית, טען הנתבע, כי זיכיון הטוטו והלוטו הוא זיכיון שיש לו שווי כספי. התייחסות לעניין הטוטו והלוטו ניתן לראות גם בהסכם השכירות שבין הצדדים.
כפי שטוען הנתבע, המושכר הוא נכס מאוד קטן, ששוויו הכלכלי נובע מעצם העובדה שמתנהלת במקום תחנת טוטו לוטו. התובע טען בהליך, כי אין זיכיון לטוטו ולטוטו שהוא בעל שווי כספי, שכן הזיכיון שניתן הוא לשנתיים בלבד ואין התחייבות של הלוטו והטוטו להמשיך את ההתקשרות כעבור שנתיים וכן מדובר בהתקשרות אישית, עם מפעיל התחנה, כך שבוודאי לא ניתן לומר, כי לנתבע היה זיכיון להפעלת התחנה.
26. מבלי להיכנס לסוגיה זו, שהצדדים לא דנו בה עם מחיקת התביעה העיקרית, ניתן להבין מה מקור טענתו של הנתבע. במקום הופעלה תחנת טוטו לוטו במשך שנים ארוכות. גם התובע, כאשר ביקש לחדש את הזיכיון ללוטו קיבל הודעה, כי הרישיון לא יחודש, בשל קיומה של תחנה סמוכה.
סביר להניח, כי מבחינה עסקית, כאשר ללוטו ולטוטו ישנה תחנה פעילה ורווחית, כי יהיה להם אינטרס להמשיך ולהפעיל את התחנה, גם אם אינם מחוייבים משפטית לכך. ולכן לנתבע אף היה אינטרס, כי רצף הפעלת התחנה ימשך ולכן הדבר מצא ביטוי בהסכם שבין הצדדים.
התובע הציע כשוכר חלופי את מר יגאל חכמון. הנתבע ובנו העריכו, כי מטרתו של מר חכמון היא לשכור את העסק, אשר בו מופעלת תחנת הלוטו והטוטו ולאחר שיזכה באמון הלוטו והטוטו ויתקשר עמם בהסכם, שכן הסכם ההפעלה הוא של המפעיל בפועל, יוכל מר חכמון להעביר את הפעלת התחנה למיקום אחר, שבו הוא מפעיל בית קפה.
לטענת הנתבע, מר חכמון אף היה מוכן תחילה לשלם לנתבע סכום של 200,000 ₪ ובלבד שיוותר על הפעלת התחנה במושכר.
הנתבע סירב לכניסתו של חכמון למושכר או למכירת הזיכיון לחכמון.