בבג"ץ 2303/90 פיליפוביץ נ' רשם החברות, פ"ד מ"ו(1) 410, 422 נקבע ע"י כבוד השופט ברק (כתוארו דאז) כי: " בעוד שחזקה היא על חוק כי תכליתו אינה להסמיך את בעל הסמכות לאצול את סמכותו לאחר, אין חזקה כי תכלית החוק היא למנוע מבעל הסמכות לקבל מאחר סיוע לביצוע הסמכות. נהפוך הוא: חזקה על החוק שהעניק את הסמכות כי תכליתו הינה לאפשר לבעל הסמכות להיעזר באחרים לביצוע סמכותו. חזקה זו נובעת ממציאות החיים והשלטון ... חזקה על המחוקק, שעה שהוא מעניק סמכות לרשות שלטונית, כי הוא מניח שסיוע זה יתבקש ויתקבל. היקפה של העזרה המותרת משתנה מעניין לעניין ומתפקיד לתפקיד".
מכאן שגם לגופו של עניין, רב החובל שימש כעזר למנהל הנמל ויכול היה לקבל החלטה כפי שקיבל.
7. טענה נוספת שהעלתה המערערת היא, כי תקנה 72 עוסקת בהרחקת כלי שייט באופן מידי, רק כשמוכח הצורך בכך. אין זו הפרשנות הלשונית הנכונה של התקנה, הדרך הנכונה לקרוא את התקנה הינה כי התקנה מכילה תנאים שאינם מצטברים, אלא חלופיים, בהם רשאי מנהל הנמל לבצע פעולה לגבי כלי השיט.
בעניינינו, רב החובל, מר מור, העיד כי היה ידוע לכל שמנוע האנייה אינו פועל ויש הכרח לבצע תמרון ולהעתיק את מיקום האוניה לרציף 4 לקראת עזיבתה את הנמל משיקולי בטיחות השייט . כדבריו "אני יודע שהעברנו את האנייה הזו בעיתוקים ותמיד אמרו לנו שאין מנוע, שצריך להביא גוררות כדי להפעיל אותה, אני יודע שגם בעיתוק הזה השתמשנו ב- 3 גוררות כי אמרו לנו שאין מנוע" (עמ' 33 ש' 5-6 לדיון מיום 9.2.16). על כן אנו רואים, כי מתקיים הסייג השני שבתקנה שמצביע על העובדה, כי פעולת רב החובל הייתה לגיטימית וכי התקיים הכרח בביצוע תמרון באנייה, על מנת למנוע מכשול לאנייה אחרת להיכנס לרציף לצורך טעינה או להפחית סכנה ונזק לכלי שיט.
8. אשר על כן, אני דוחה הערעור. המערערת תישא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דין בסך של 12,000 ₪, להיום.
הערבון שהופקד יועבר למשיבה באמצעות ב"כ, לכיסוי ההוצאות שנפסקו.
ניתן היום, י"ד אב תשע"ח, 26 יולי 2018, בהעדר הצדדים.
שרה דברת, שופטת