--- סוף עמוד 22 ---
לשאלת בית-המשפט מדוע אני מגיש כתב תביעה נגד שני אנשים ועכשיו אומר שזה רק נגד ..., אני משיב: ההסכם היה נגד שני אנשים. בסופו של דבר הסתבר כי היה עודף כסף ממכירת הדירה הראשונה ולא נאמר לנו כי נמכרה הדירה, הכסף לא הוחזר אלינו, אלא בדיעבד אמרה לי בתי כי ...ביקש שלא להחזיר את הכסף והכסף יועד על-ידו, הוא פתח עסק של סנדוויצ'ים ב....."
91. על זה ייאמר ההדיוט, "נו באמת". זו אמרה לזה, וזה, למרבה הנוחות, תובע את שני בני הזוג אך אומר שקרבן יהא רק אחד – לא זה כללו של דין.
92. הואיל וכך, אני קובע כי בכל חיוב כלפי התובעים חבים בחלקים שווים שני הנתבעים.
93. בהערת אגב, ואולי בעצם הרבה יותר מכך, אביא מפס"ד, או יותר נכון, מן האסמכתאות שבפסק דינו של כב' סגה"נ י. סוהיל בת"א (נצ') 2156-03-09 שצבליקין נ' קקיאשוילי (פמ"מ – 11/1/2015), שעניינו (בנזיקין) מעוולים ביחד ולחוד, וכך נכתב:
"אף שלא הוגשה הודעת צד ג' ע"י מי מהנתבעים כלפי האחר, ראיתי להכריע גם בחלוקת האחריות בין שני הנתבעים לבין עצמם, כפי שנהגה הפסיקה במקרים דומים (ר' לדוגמא: פסק-דינה של כב' השופטת סלע, ב-ת"א 08-07-7727, אלי חליוא נ' אלברט דנן ואח' [פורסם בנבו] (28/10/2013)).
יפים לעניין היחסים בין הנתבעים לבין עצמם דבריו של כב' השופט עמית ב-ע"א 7008/09 הנ"ל, [פורסם בנבו] שם, בסעיף 37:
"37... בעוד שסעיף 11 לפקודה עניינו ביחסים בין הניזוק-התובע לבין המעוולים-הנתבעים, חלוקת האחריות בין המעוולים לבין עצמם עניינה ביחסים הפנימיים שביניהם (ע"א 248/86 עיזבון חננשוילי נ' רותם, חברה לביטוח, פ"ד מה(2) 529, 539 (1991)). החלוקה הפנימית בין המעוולים נעשית כאמור בסעיף 84(ב) לפקודה על פי "הצדק והיושר בהתחשב עם מידת-אחריותו" של כל אחד מהמעוולים. בפסיקה נקבע כי החלוקה תיעשה לפי מידת האשם המוסרי שיש לייחס לכל אחד מהמעוולים... או על פי מבחן האשמה ההדדית הכולל הן את רכיב הסיבתיות והן את רכיב האשמה המוסרית...".
אשר לאופן בו תחולק האחריות בין מעוולים במשותף, הדבר נתון במידה רבה לשיקול דעתו של השופט היושב בדין. ראו לעניין זה דבריו של כב' הש' טירקל ב-ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, [פורסם בנבו] (1/10/03):
"חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף מסורה לשיקול דעתו של היושב בדין, הרואה את עדים, מתרשם מהם ומחומר הראיות וקובע את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של