--- סוף עמוד 23 ---
כל אחד מהם... וכבר נאמר כי: "הדבר תלוי במידה כה רבה בשיקול דעת ובהתרשמות השופט, שכמעט ולעולם לא תמצא שני פוסקים שיגיעו בדיוק לאותה מסקנה".
94. שיקול דעתי פשוט הוא, ופועל כמצוות המחוקק וביהמ"ש העליון, לאמור, חבות בשווה של שני הנתבעים, באין בפניי סיבה של ממש להורות אחרת.
שתי הלוואות
95. אמרנו כי שני הצדדים קיבלו את כספי ההלוואות למען פרנס משפחתם; אמרנו כי הדין הוא שוויוניות בחבות להחזר הלוואות כאלה ועוד, ונוסיף ונאמר כי הדין אינו מעודד ריבוי הליכים לשווא (וראה: בג"צ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הגדול לערעורים {פמ"מ – 7/12/2013}), למשל על דרך חיוב הנתבע בהשבת כל ההלוואות ושליחתו לפתוח הליך נוסף על מנת לגבות מרעייתו את חלקה.
96. התנהלות כפי רצון התובע, אינה אלא עמידה על זכויות דיוניות שלא בתום לב ותכסיסנות (וראה: ע"א 5682/92 סמדר עמר (קטינה) נ' קופת חולים הכללית של ההסתדרות, מז(1) 014 {פמ"מ – 6/1/1993}).
97. כאמור, נחה דעתי כי צודק הנתבע בטענתו ולפיה, חברו הנתבעת והוריה על מנת לנסות ולחייבו לבדו, רב ככל האפשר ובוודאי בשתי ההלוואות.
98. סבור אני כי הוספת סך 20,000 ₪ (דמי ערבות למשכיר) להלוואת 100,000 ₪, יכול ונעשה בדיעבד, ובכל מקרה, אין הצדק לה מ"שגילו" הנתבעים כי רוב הסך אכן נפרע.
99. אי הגילוי לנתבע במועד, העדר הטורח לבדוק והעדר ראיה פוזיטיבית אובייקטיבית, כי סך כלשהו לא הוחזר לתובעים, גורם לי לסבור כי אין לחייב הנתבעים, לא בסך 17,000 השקלים, בהחזרתם על ידי המשכיר מודים התובעים, ולא בסך 3,000 השקלים הנותרים, שכלל לא ברור שחולטו. למעשה, מראות הראיות ההפך.
100. באין עדות משכנעת לעניין זה, יש לראות את היקף ההלוואה הראשונה כעולה לסך 100,000 ₪ ולא למעלה מזה.
101. הטענה של הנתבע ולפיה היו ההלוואות בבחינת מצג שווא ומדובר ב"איזון משאבים" או "איזון מתנות" עם אחי הנתבעת, אין לה על מה שתסמוך.
102. יכול והיו דיבורים כאמור במשפחה, יכול ולא, ואולם מסמכי ההלוואות להעברת הכספים מדברים בעד עצמם. הנתבע, ..., בוודאי יכול היה שלא לחתום או שלא לקבל מי מהכספים, ואין הוא יכול בטענה בעל פה, לכפות על התובעים "איזון מתנות" בין הבת לאחיה.
--- סוף עמוד 24 ---
103. על מסמך הלוואה אחד חתם הנתבע גם כן לשיטתו. ללמדך, כי באותם סכומים גדולים טרחו התובעים להחתים את בני הזוג.
104. אם תרצה תאמר, כי גם מכוח אנלוגיה לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, צריכות שתי ההלוואות להשבה ובשווה על ידי הנתבעים.