7. התובעים תיקנו נזקים בדירה השכורה ששכרו הנתבעים.
8. ההלוואה הראשונה ניתנה בסך 100,000 ₪ (וכן ובנוסף אותם 20,000 ₪ שנזכרו לעיל), ובגינה חתמו הנתבעים על הסכם ביום 14.06.10 לפירעון על פי דרישת התובע, בצירוף הפרשי הצמדה כמפורט בהסכם ולפירעון, לא טרם יום 30.06.15..
--- סוף עמוד 2 ---
9. ההלוואה לא הושבה והיא לא ניתנה כמתנה, לא לאיזון מתנות שקיבל אחי הבת ולא נמחלה גם משום סיבה אחרת.
10. ביום 29.11.15 נחתם בין הנתבעים הסכם שלום בית לחילופין גירושין, גם על פיו יש צורך לפרוע את ההלוואה הראשונה וכך גם עולה מראיות נוספות.
11. ממאי 2015 ועד ינואר 2016 נמסרו לנתבעים סכומים כדלהלן (סעיף 44 לסיכומי התובעים):
"44.1 בתאריך 12/05/2015 סך של 5,000 ₪.
44.2 בתאריך 25/06/2015 סך של 3,000 ₪.
44.3 בתאריך 02/08/2015 סך של 8,000 ₪.
44.4 בתאריך 20/08/2015 סך של 4,000 ₪.
44.5 בתאריך 14/10/2015 סך של 5,000 ₪.
44.6 בתאריך 25/10/2015 סך של 7,000 ₪.
44.7 בתאריך 13/01/2016 סך של 2,000 ₪.
אין מחלוקת כי התובעים שכנגד נתנו את הסכומים הנ"ל בסך של 34,000 ₪, עליהם יש לתובעים שכנגד אישורים בכתב, כמצורף נספח ו' לתצהיר התובעת שכנגד. לאמור אישורים שאישרה הנתבעת לבדה, הסכומים לא הוחזרו אף שהנתבע הבטיח במסרון להחזירם ואישר במסרון כי מדובר בהלוואה".
12. ביום 02.02.16 חתמו הנתבעים על הסכם הלוואה (ההלוואה השנייה) בסך 104,520 ₪. הנתבע עשה דין לעצמו, פרע לבדו מספטמבר 2016 כך שיתרת ההלוואה לפירעון כ"א 85,358 ₪ ומסכומים אלו גם פרע הנתבע בנוסף סך 5,226, אך התובעים לא הרשו לנתבע להסתפק בפירעון מחצית ההלוואה ועדיין יש חסר של כ- 80,000 ₪
13. הרכב שהועבר שוב לבעלות התובעים מבעלות הבת כמוסכם, הוא אינו בטוחה להלוואה כלשהי, ואין לנתבע שום חלק ונחלה בו. על הנתבעים גם להשיב סך 12,127 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב אגב השימוש בו וכן קנסות שפרעו התובעים בגין הרכב בסך 2,341 ₪.
טענות הנתבעת בתמצית
14. על פני 45 סעיפים ו-11 עמודים, מנסה הנתבעת להוכיח את האמור בדרישות הוריה כבר בפסקה השנייה לסיכומיה, לאמור:
"כמו כן מתבקש כב' ביהמ"ש לקבל את תביעתם הצודקת של התובעים שכנגד, לא משום שעסקינן בהוריה, אלא דווקא בשל חובת ההגינות ותום הלב החלה על התובע, ... במקצועו (עובדה אותה ביקש התובע להסתיר מעיני כב' ביהמ"ש), בנסיבות המקרה דנן".
--- סוף עמוד 3 ---