15. הוסיפה הנתבעת וטענה, כי נטלה מחשבונותיה שתי הלוואות בנקאיות בסך 10,000 ₪ כל אחת ועל פי הוראת הסכם הגירושין, יש לפרוע בשווה כל יתרת חובה ויש לכן להשיב לה על ידי הנתבע 15,056 ₪, ולעניין זה עומדת לתובעת, לשיטתה, טענת קיזוז.
16. הנתבע לא פרע את "חלקו הלכאורי" לתובעים (סעיף 31 לסכומי הנתבעת).
17. נספח ז' לכתב ההגנה שהוא כביכול הסכם מיום 24.07.16, אינו אלא מסמך מזויף.
טענות הנתבע בתמצית
18. הנתבע אינו צריך לחוב אלא ולכל היותר במחצית מכל סך שיפסק לטובת התובעים.
19. הנתבעת מודה שמחצית מן החובות מוטלת עליה.
20. המסמכים המעידים על תשלומים שלא אגב ההלוואות השנייה והשלישית, נחתמו בדיעבד ולקראת הגשת התביעה, אגב קנוניה לפגוע בנתבע.
21. הרכב מהווה ערובה שחולטה על ידי התובעים ויש לקזז שוויו, ולראיה נוסח הסכם ההלוואה השנייה. באותו מועד היה הרכב רשום ע"ש שני הנתבעים.
22. אם כנטען, חבות הנתבעים היא יחד ולחוד, אותו "לחוד" לו מכוונים התובעים חל גם על הבת, אפילו ניתן הרכב רק לה.
23. לא הובא מסמך מקור מהסכם ההלוואה הראשון, ולכן "לא הוכח" כי כל האמור בו, לרבות מועד הפירעון וגובה הלוואה, הוא נכון. ומטעם שמדובר במסמך דיגיטלי, יכול ותנאיו שונו על ידי התובעים אשר בחרו להכמין את העותק המקורי.
24. הכללת הערבות לשכירות בהסכם ההלוואה הדיגיטלי מעידה כי כנראה מדובר במסמך ששונה, שהרי איך יכלו לכלול סך ערבות שרובו (גם לשיטת התובעים), הוחזר.
25. ההלוואה הראשונה לא הייתה למעשה אלא קבלת 100,000 ₪ כפי שמופיעה גם בהסכם, שקיבל תוקף בביה"ד (ולא 120,000 ₪) על מנת (סע' 31 לסיכומי הנתבע) לאזן סכומים שנטלו הנתבעת ואחיה.
26. הנתבע לא חתם על גבי שום הסכם מיום 26.12.15, הוא לא ידע עליו וככל הנראה נערך לצורך התביעה בלבד.
27. לא הוכח מי גרם לנזקים או לקנסות לעניין הרכב, ואם נגרמו בכלל.
--- סוף עמוד 4 ---
28. המכונה "תשלומים תקופתיים" אינו אלא חלק ממזימת הבת והוריה ליטול שלא כדין כספים מן הנתבע.
29. נספח י' לתצהיר הנתבע, הוא מכתב עו"ד ... שייצג את המשכירה, מעיד כי לא חולטה שום ערבות.
30. אין לקבל את טענות הנתבעת לעניין קיזוז, שעה שהאיזון בין הצדדים צריך לכלול גם כספים שלווה הנתבע והכניס לצורך הבית המשותף, גם פרע על דרך ההפטר חלק מן החוב, 65,100 ₪ מתוך חוב בסך 99,000 ₪ ואילו הנתבעת לא טרחה להתגונן בפני נושי החובות.