תמצית טענות הצדדים
טענות התובע
4. התובע טען כי מכוח הוראת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הייעוץ") שחל על החברה, אסור היה לחברה ולנציגיה לעסוק במתן ייעוץ השקעות ללא רישיון, ואסור היה לה לנהל תיקי השקעות. החברה ונציגיה הפרו הוראות אלה, כמו גם הוראות נוספות של חוק הייעוץ שחלות לגישתו של התובע על החברה חרף העובדה שלא היה לה רישיון ייעוץ. עוד נטען כי החברה הפרה גם את הוראות חוק ניירות-ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות-ערך") ואת תקנות זירת הסוחר.
לגישת התובע, הנתבעים היו מודעים לאיסורים שחלו עליהם, וחרף זאת פעלו באופן עקבי תוך הפרה שלהם. התובע עצמו לא היה מודע לכך שפעילות החברה מנוגדת להוראות החוק, אך מאחר שמדובר באיסורים קוגנטיים שלא ניתן להתנות עליהם, לא היתה לכך משמעות אף לו הוא היה מודע להם.
התובע טען כי החברה היא זו שיזמה את כל הפניות אליו (כאשר פניה יזומה ללקוח היא אסורה כשלעצמה ונחשבת למתן ייעוץ בהתאם לתקנות זירת הסוחר). הוא טען כי מתמלילי השיחות בינו לבין נציגי החברה עולה כי בשיחות אלה ניתן לו על ידיהם "ייעוץ" כהגדרתו של מונח זה בחוק הייעוץ. התובע טען כאמור גם להפרות נוספות של הנתבעים את הוראות חוק הייעוץ (כגון החובה לגלות לו פרטים מהותיים, לברר את צרכיו ולהבהיר לו את הסיכונים הכרוכים בביצוע פעולות במערכת המסחר של החברה).
5. לגישת התובע, הוא הוטעה גם ביחס לעמלות המסחר וביחס לאופן חישובן (לעומת שיעור העמלות שנגבה בבנק בגין פעילות מקבילה); וכן הוא הוטעה לגבי ניגוד העניינים של הנתבעים, כאשר הנתבעים לא גילו לו כי החברה היא הצד הנגדי לעסקאות עמו. עוד צוין כי הנתבעים לא הוכיחו שהתובע חתם על מסמך כלשהו ביחס לתנאי השימוש במערכת המסחר של החברה, ואף לא כי הוא נחשף לתנאי השימוש ול"תקנון החברה" (נספח 1 לתצהירו של מר ניל פישמן שיכונה להלן גם: "התקנון").
התובע טען כי ההטעיה של הנתבעים היא שגרמה לו להשקיע כספים בחברה. לכן קמה לתובע עילה לביטול ההסכם עם החברה, וכן הוא זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו מכוח העוולות של הפרת חובה חקוקה, תרמית, רשלנות ומצג שווא רשלני. התובע הוכיח לגישתו את הקשר הסיבתי הנדרש, משום שהוא לא היה מתקשר בהסכם עם החברה אילו היה יודע כי היא מרוויחה מהפסדיו, אילו היה יודע כי לצורך העיסוק שלה נדרש רישיון, ואילו היה מקבל מידע אודות העמלות. לחלופין נטען כי אלמלא התרמית לא היה התובע מוסיף ומפקיד כספים נוספים בחברה.