6. בסיכומים מטעמו התייחס התובע למספר אירועים שבהם ניתן לו לשיטתו ייעוץ השקעות. בכלל זה הוא התייחס לייעוץ השקעות שניתן לו בתקופת המסחר הראשונה על ידי מי ששימש "מאמן ההשקעות" שלו, מר ניל פישמן (להלן: "ניל ") שייעץ לו ביחס ל"מניית" גוגל (Google) שנסחרה במערכת החברה. כן התייחס התובע לתקופת המסחר השנייה, שאז שכנע אותו בבלר להוסיף ולהשקיע כדי לכסות על הפסדיו, תוך שהוא מציג לו מצג לפיו נוצרה הזדמנות עסקית עבורו לעשות כן. בבלר שימש היד המכוונת בחשבון, הוא שיזם את השיחות עם התובע, הוא הנחה אותו בביצוע פעולות והוא ניהל את החשבון עבורו. בבלר אף הטעה את התובע לשיטתו כאשר הורה לו להפקיד בחברה סכום נוסף של 500,000 ₪ בטענה שיש לו בעיית בטחונות בחשבון.
7. התובע צירף לכתב התביעה חוות-דעת מומחה שנערכה על ידי מר נועם פלד (להלן: "פלד"). מחוות-הדעת עולה כי צורת המסחר בה פעל התובע ביום 16.6.2016 גרמה לו להפסד כספי מיותר של עלויות עסקה וחיובים בגין הפרשי ריביות בלא שהיה בה פוטנציאל רווח כלשהו. עוד קבע מר פלד בחוות-דעתו כי ההפסד הכולל של התובע בגין העסקאות במניית גוגל עומד על 51,950$, מתוכם 22,308$ נובעים לשיטתו מתקלה במערכות החברה בשלה תומחרה המניה במחיר גבוה יותר ממחיר השוק בעת המכירה.
טענות הנתבעים
8. הנתבעים טענו מנגד כי התובע הסתיר מבית-המשפט מידע מהותי, בין היתר לגבי ניסיונו בשוק ההון ולגבי ההשקעות הרבות הקודמות שלו בזירת המסחר. כך, עוד בטרם החל לסחור באמצעות החברה, השקיע התובע את כספי הפנסיה שצבר במניות ובקרנות נאמנות באמצעות הבנק, וזאת בלא להיעזר ביועץ השקעות, אלא על בסיס ניתוחים טכניים שהוצגו בעיתונות הכלכלית. כן נטען שתמלילי השיחות הוצגו על ידי התובע באופן סלקטיבי.
לגישת הנתבעים, הוראת המעבר בתקנות זירת הסוחר קבעה כי חברה שהגישה בקשה לרישיון לניהול זירת סוחר, רשאית לפעול כל עוד לא נדחתה בקשתה. לכן לא היתה מניעה כי החברה תפעיל זירת סוחר בתקופה הרלוונטית לתביעה. עוד נטען כי החברה לא עסקה בייעוץ השקעות אלא רק עדכנה את לקוחותיה באירועי השוק והקנתה להם כלי מסחר וניתוח, כפי שהובהר גם לתובע.
9. הנתבעים מציינים כי התובע בחר, תוך מודעות מלאה, להשקיע בהשקעה ספקולטיבית שבסופו של דבר לא צלחה. התובע התעלם מתקנון החברה (אותו הוא אישר כאשר הוא פתח את חשבון המסחר). אילו היה התובע קורא את התקנון בעיון, הוא היה מודע לאופי ההשקעה, לאלמנט הסיכון בה ולניגוד העניינים בין החברה לבין לקוחותיה. כך נטען כי בתקנון צוין במפורש כי החברה היא צד שני לעסקאות אותן ביצעו הלקוחות, וכי לכן קיים ניגוד עניינים מובנה בין החברה לבין הלקוחות. בתקנון ישנו פירוט לפיו החברה מבצעת עסקאות "הפוכות" מול צד שלישי ביחס לכל עסקה המבוצעת במערכת המסחר.