אולם כאשר הוצגה לתובע העובדה שבפתיחת חשבון חדש במערכת המקוונת של החברה, נדרש כל משתמש לאשר את התקנון, לא כפר התובע בכך שביצע את פעולת אישור התקנון לצורך תחילת המסחר במחשבו האישי. טענתו של התובע היתה כי בפועל הוא לא קרא את התקנון או את המסמך אותו נדרש לאשר (פ' 8.2.2017 עמ' 44 ש' 21 – עמ' 45 ש' 24).
גרסתו זו של התובע לפיה אישר את התקנון, עולה בקנה אחד עם עדותו של ניל לפיה "כל לקוח חותם על תקנון" (פ' 11.2.2018 עמ' 16 ש' 3) וכי התובע נדרש לאשר את תקנון החברה לפני שהחל לסחור במערכת המסחר של החברה (ס' 8 לתצהיר ניל). לכן אני מקבלת את גרסת הנתבעים לפיה התובע אישר את תקנון החברה בטרם החל לסחור במערכת המסחר.
65. מהי הנפקות של קביעה זו לענייננו? התובע העיד כאמור כי לא קרא את התקנון ותנאיו. ההלכה הפסוקה קובעת כי אדם החותם על הסכם מחויב בתנאיו ומוחזק כמי שקרא את התנאים והסכים להם. את ההלכה הזו ניתן להחיל במקרים מתאימים גם כאשר מדובר בהסכם מקוון. (החלטתי בעניין ת"א (כלכלית) 1963-05-11 אווא פיננסי בע"מ נ' מלכה (13.09.2011 בעמ' 10-11)).
לכן, מאחר שהתובע התקשר בהסכם מקוון שכל תנאיו גלויים בפניו, ובפרט כאשר נדרשה ממנו פעולת אישור אקטיבית (בין אם אישור של התקנון עצמו ובין אם רק הפניה לתקנון), ומאחר שהתובע אישר שהוא ביצע את פעולת האישור הזו כנדרש, יש לראותו כמי שהכיר את תנאי השימוש אף אם לא קרא בפועל את תוכן התקנון (ראו עניין קליין בעמ' 16 וההפניות שם).
מהו נוסח התקנון עליו חתם התובע?
66. לגישת התובע, הנתבעים לא הוכיחו כי נוסח התקנון שצורף לתצהירו של ניל אושר על ידיו. בהקשר זה צוין כי המסמך אליו מפנים הנתבעים דורש חתימה פיזית מצד הלקוח ולמרות זאת הוא הוגש ללא חתימתו של התובע (חקירת ניל בהקשר זה פ' 11.2.2017 עמ' 16 ש' 2-14; ס' 20 לסיכומי התובע). מנגד טענו הנתבעים כי תקנון החברה אותו אישר התובע הוא בנוסח שצורף כנספח 1 לתצהירו של ניל.
אני סבורה כי התובע לא סתר את טענת הנתבעים לפיה תקנון החברה כפי שהוצג על ידיהם (נספח 1 לתצהיר ניל) משקף את הנוסח אותו אישר התובע באופן מקוון כאשר הוא נכנס לראשונה למערכת המסחר של החברה. לתובע לא היתה גרסה ביחס לתוכן התקנון שאושר על ידיו והוא לא הציג ראיות מהן עולה כי בעת פתיחת חשבון המסחר, הוא הופנה לנוסח שונה של התקנון ולא לזה שהציגו הנתבעים (או כי היה לחברה נוסח אחר של תקנון). בתצהירו הפנה התובע אל "הסכם התקשרות" אליו מפנה החברה בתחתית הודעות דוא"ל שנשלחות מטעמה (נספח 22 לתצהירו). התובע הבהיר כי הקישור מפנה אל "תקנון מכללת החברה – ללימוד ומסחר בשוק ההון – ולא לתקנון זירת המסחר" (ס' 92.4 לתצהיר התובע). אולם התובע לא טען וודאי שלא הוכיח מהו לשיטתו הנוסח אותו הוא נדרש לאשר בעת הרישום לחשבון המסחר.