77. לכן, אינני מקבלת את הטענה לפיה התובע לא ידע כי הוא יחויב בעמלות, ואף לא את הטענה לפיה הוא לא היה מודע לשיעור העמלות.
מידע בדבר היותה של החברה הצד הנגדי לעסקאות
78. התקנון אף מתייחס מפורשות לניגוד העניינים בין החברה לבין לקוחותיה. סעיף 60 לתקנון, תחת הכותרת "ניגודי עניינים", מפרט כי "בשיטות המסחר של החברה, החברה מהווה צד שני לעסקאות אותן מבצע הלקוח ומכאן קיים ניגוד עניינים מובנה בין החברה ללקוחותיה. יחד עם זאת, החברה מצהירה כי היא מבצעת עסקה הפוכה (back to back) מול צד שלישי, על כל העסקאות של הלקוחות בפלטפורמת המסחר". לכן לא ניתן לקבל את טענת התובע גם בהקשר זה.
79. סיכומה של נקודה זו – התובע לא הוכיח כי הוא התקשר בהסכם עם החברה בהסתמך על מצגי שווא שהוצגו לו, משום שהמידע לאשורו היה ידוע לו הן מהתקנון שעמד לרשותו והן ממקורות נוספים. לכן אני דוחה את טענת ההטעיה של התובע.
טענות התובע לגבי הפקדת הביטחונות ביום 15.6.2016
80. לטענת התובע, בבלר תמרן אותו במצגי שווא ותרמית להפקיד כספים נוספים כבטוחה לפוזיציה שהוא החזיק בחוזי מטבעות, למרות שלא היה בכך כל צורך. התובע טען כי גיוס הסכום הנוסף נועד בעיקרו לשם המשך מסחר ו"ניצול הזדמנויות" (ס' 58-59 לתצהיר התובע; עמ' 10-11 לסיכומי התובע). עוד טוען התובע כי בבלר לא הציג לו את האפשרות לסגור את פוזיציות המסחר הפתוחות ולהפסיק את פעילות המסחר, תוך אבדן הסכום שנותר בחשבונו. לדברי התובע, לו הוא היה מודע לאפשרות זו, הרי ככל הנראה הוא היה בוחר לסגור את החשבון ולצמצם את נזקיו. לטענתו, לצורך הפקדת הכספים הנוספים, בבלר "דחף" אותו למכור ולממש את תיק ניירות הערך שניהל בבנק והדבר גרם לו לנזק של אבדן רווחים בשל עליית שווי תיק הנכסים שמומשו. התובע העריך את שווי הנזק האמור בסך של כ- 50,000 ₪.
מנגד, טוענים הנתבעים כי בהתאם לחוות-דעת המומחים שהוגשו בתיק, אין מחלוקת כי בחשבון התובע אכן נוצרה בעיית בטחונות. עוד נטען כי בבלר לא הטעה את התובע, שכמשקיע מנוסה היה מודע לאפשרויות העומדות בפניו במקרה של בעיית בטחונות, כמו למשל סגירת העסקאות הפתוחות.
81. כפי שיפורט בהמשך, אני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי בגין מלוא סכום הכספים שהוא השקיע בחברה עקב הפרתה את חוק הייעוץ. משכך, טענתו זו של התובע היא רלוונטית רק בהתייחס לשאלה האם זכאי התובע לפיצוי גם בגין אבדן הרווחים שנגרמו לו לטענתו עקב מימוש תיק הנכסים שניהל בבנק. ואולם, מאחר שהתובע לא תמך את טענתו בדבר הרווח האלטרנטיבי שהוא היה עשוי להפיק מהסכום שהופקד על ידיו, הרי שטענתו בהקשר זה מבוססת על הערכה שאין לה כל סימוכין. משכך, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין טענתו בדבר אובדן רווח, שלא הוכח על ידיו.