בדיון אשר התקיים בפניי ביום 16.08.18חזר התובע וציין כי את תביעתו הגיש בגין הנזקים שנגרמו לו מסביב לעסקת המכירה שלא יצאה לפועל. התובע טען כי הוא שילם דמי תיווך עבור מציאת דירת חליפית לדיירים אשר התגוררו בדירה לצורך פינויה לפני שתימסר לנתבעים, והציג בפניי מייל דרך מכשיר הטלפון הסלולארי שלו מאת מר אורי עזרא – שיווק נדל"ן, (להלן: "המתווך"), בו זה האחרון מאשר כי קיבל תשלום עבור מציאת דירה לדייר שהתגורר בדירה, וכך ציין המתווך במייל ששלח לתובע:
"אני מאשר כי מצאתי תמורת דמי תיווך עבור הדייר אופיר גל שגר בדירה בבעלות פלומבי רמי בכתובת חטיבת כפיר 9/12 עפולה דירה חליפית.
אני גם מאשר שבתאריך 1.4.18 הדירה המדוברת הייתה ריקה.
כמו כן היות ומדוברת נמצאת תחת טיפולי בבלעדיות אני מאשר כי הדירה ריקה ולא גרים בה דיירים. בברכה אורי עזרא מתווך מנהל משרד עמית נכסים שיווק נדלן".
משנשאל התובע אם יש דרך להוכיח כי הוא זה ששילם את דמי התיווך הנטענים במכתבו של המתווך שהוצג בפניי השיב בשלילה (ש' 16 עמ' 2 לפרוטוקול). משנשאל התובע אם באפשרותו להוכיח את דמי השכירות שהפסיד כתוצאה מפרישת הנתבעים מהמו"מ השיב כי לא הביא עימו את הסכם השכירות, אך יוכל לשלוח את חוזה השכירות לביהמ"ש.
בעדותו בפניי ציין הנתבע 1 כי התקשר בעצמו לדייר שהתגורר בדירה כשבוע לפני מועד החתימה על החוזה, וזה אמר לו כי הם לא יצאו מהדירה בזמן עד שלא ימצאו דירה חליפית. הנתבע 1 טען כי השוכר בדירה אמר לו: "... אם אני לא מוצא כלום אני לא עוזב". הנתבע הוסיף וציין כי ידוע לו שלשוכרים לא היה חוזה שכירות, וכי הם עזבו את הדירה רק בחודש מאי האחרון. בעניין נסיבות ביטול העסקה, בקש התובע להעיד את עו"ד ווינר על הבעיות שהתגלו במהלך המו"מ וכי הדירה לא הייתה רשומה על שם התובע.
בהמשך לכך העידה עו"ד ווינר, מי שייצגה את הנתבעים במו"מ. עוה"ד ווינר סקרה את המכשולים המשפטיים שנתקלה בהם בזמן ניהול המו"מ לקראת החתימה על ההסכם, מכשולים אשר מנעו את קידום המו"מ. עו"ד ווינר הציגה מסמכים אשר העידו על קיום המכשולים הנ"ל ועל מאמציה אל מול עוה"ד שייצגה את התובע ובת זוגו במו"מ על מנת להסיר את המכשולים הנ"ל ולהכשיר את העברת הבעלות על שם הנתבעים.
דיון והכרעה
המחלוקת בין הצדדים איננה אם נכרת הסכם ביניהם, אלא האם ניהלו הנתבעים את המו"מ בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת, ובכך הפרו את חובתם לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 והאם נגרם נזק לתובע בגין כך.