ב. אכן, פרישת הנתבעים מהמו"מ יממה אחת לפני מועד החתימה על ההסכם נחשבת לפרישה כשהמו"מ נמצא בשלב מתקדם מאוד, יחד עם זאת, מראיות ההגנה אני למדה כי ההתנהלות במסגרת המו"מ הייתה אינטנסיבית גם בימים שקדמו למועד החתימה על החוזה, כך למשל שלחה עו"ד ווינר לב"כ התובע ובת זוגו מכתב ביום 18.02.18 (נ/6) כ 16 ימים לפני מועד החתימה על ההסכם בו ציינה כי פנתה לבא כוח החברה הקבלנית על מנת לקדם את עניין רישום הזכויות בדירה וכי היא אמורה לקבל הבהרה ממנו בנוגע לרישום הזכויות בדירה. בנוסף, הנתבע 1 ציין בעדותו בפניי כי פנה לדייר שהתגורר בדירה שבוע בלבד לפני מועד החתימה על ההסכם, ורק אז הבין כי קיימת בעיה במועד עזיבת הדיירים את הדירה ובשל כך פנה לתובע.
ג. אכן, מחומר הראיות עולה כי במהלך ניהול המו"מ התגלה מכשול שעמד בפני העברת הזכויות בדירה על שם הנתבעים, מכשול שב"כ הנתבעים ניסתה להתגבר עליו, ומשכך פנתה למספר גורמים, ביניהם לב"כ התובע ובת זוגו, עו"ד מינה ביליה במייל כבר ביום 28.01.18 (נספח ב' לכתב ההגנה). התכתבות זו מעידה על רצינות הנתבעים בניהול המו"מ ועל רצונם הכן לרכוש את הדירה.
ד. מהמסכים אשר צורפו לכתב ההגנה השתכנעתי שדווקא התובע ובת זוגו, באמצעות באת כוחם, לא מילאו את חובתם להכשיר את העברת הזכויות בדירה בצורה מסודרת ותקינה, וכי לא ביצעו את אשר המוטל עליהם על פי חוק. כך אני למדה גם מנספח ב' לכתב ההגנה, וגם מסעיף 3 לנספח א' לכתב ההגנה. מחדל זה של התובע ובת זוגו יצר קושי בהעברת הזכויות בדירה בצורה תקינה, והצריך מציאת פתרונות יצירתיים, כמו למשל העברת סך של 347,000 ₪ מההון העצמי של הנתבעים לטובת סילוק המשכנתא שלקחו התובע ובת זוגו לצורך רכישת הדירה מהחברה הקבלנית. (ראה נ/6).
ה. מדברי הנתבע 1, וגם מדברי התובע עצמו למדה אני כי בזמן ניהול המו"מ, וזמן קצר לפני מועד החתימה על החוזה התגוררו בדירה שוכרים (הדיירים), ללא חוזה שכירות, אשר אמרו בפני הנתבע 1, וכנראה גם בפני התובע, שלא יעזבו את הדירה עד שימצאו דירה חליפית. בעניי זה אני מפנה לדברי התובע ש' 8 עמ' 3 לפרוטוקול:
"לעניין הטענה שלא היה לי חוזה שכירות עם הדיירים, אני משיב שהחוזה הסתיים והם המשיכו לגור בדירה אבל אני לא יכול לפנות אותם בכוח והסכמנו שהם ממשיכים לשלם את אותו הסכום עד אני מוכר את הדירה. גם שהגענו לזה, הרי אני לא יכול לפנות אותם יש להם משפחה וילדים."