מדברים אלו של התובע אני למדה כי התובע עצמו הבין כי לא ניתן היה להבטיח את פינוי הדירה מהדיירים במועד שבקשו הנתבעים, לכן מצאתי כי חששותיהם של הנתבעים שלא לקבל לידיהם את הדירה בזמן, קרי ב 01.04.18 היו במקום.
ו. בעניין מועד פינוי הדירה אוסיף כי למרות שממכתבו של המתווך כפי שהוצג בפניי עולה כי נמצאה דירה עבור הדיירים ואשר הייתה פנויה כבר ביום 01.04.18, בפועל הדיירים לא עזבו את הדירה לפני תחילת חודש מאי, כחודשיים לאחר המועד שסוכם לצורך החתימה על החוזה.
ז. האמנתי לנתבעים כי כל המכשולים שמניתי לעיל, גם בהעברת הזכויות בדירה וגם בפינוי הדיירים מהדירה הובילו לחששות כבדים בליבם שמא העסקה לא באמת כדאית, ובגלל החששות הנ"ל הם פרשו מהמו"מ יממה אחת לפני מועד החתימה על החוזה.
אשר על כן, ולאחר שהשתכנעתי כי הנתבעים ניהלו את המו"מ בתום לב וכי לא חרגו מהנורמות המקובלות בניהול מו"מ, לא מצאתי לחייב אותם בכל נזק שנגרם לתובע בגין אי החתימה על ההסכם.
מעבר לנדרש אציין כי לא עלה בידי התובע להוכיח אף אחד מראשי הנזק אשר נטענו על ידו:
א. התובע לא הציג כל ראיה לפיה הוא זה ששילם דמי תיווך עבור מציאת דירה חליפית לדיירים, וגם לא הציג כל ראיה המעידה על הסכום ששולם עבור דמי תיווך אלו. משנשאל התובע אם יש בידיו ראיה כזו השיב בשלילה (ש' 15 עמ' 2 לפרוטוקול).
ב. הדיירים שהתגוררו בדירה לא עזבו אותה לפני תחילת מאי, כשמדובר בדירה שהתובע היה מעוניין למכור אותה אם לנתבעים ואם לצד שלישי אחר, וכך קרה- לפי עדות התובע הספיק למכור את הדירה לפני שהתקיים הדיון בפניי. בנסיבות העניין, לא מצאתי כל קשר בין עזיבת הדיירים את הדירה לבין פרישת הנתבעים מהמו"מ אשר התנהל בין הצדדים. נהפוך הוא, הדייר אמר לנתבע 1 בעת שזה פנה אליו שלא יעזוב את הדירה עד שלא ימצא דירה חליפית, וזאת בלי קשר למועד החתימה על החוזה או למועד מסירת החזקה בדירה לידי הנתבעים, וכשבפועל הדיירים עזבו את הדירה כחודשיים לאחר המועד שסוכם לצורך החתימה על החוזה וכחודש לאחר מועד הפינוי אשר דובר עליו בין התובע לנתבעים.
בנסיבות העניין, לא השתכנעתי כי הדיירים עזבו את הדירה בגלל המו"מ בין התובע לנתבעים.
ג. שכ"ט עו"ד והוצאות שונות לרבות נסיעות וטלפונים – באשר לראשי הנזק הנ"ל מצאתי לציין כי מדובר במאמצים לקראת חתימת חוזה, מאמצים ששני הצדדים היו שותפים להם, כך שכמו שהתובע נעזר בשירותי עו"ד לצורך ניהול המו"מ כך גם הנתבעים, וכמו שלתובע נגרמו הוצאות שונות בגין נסיעות וטלפונים הוצאות דומות נגרמו לנתבעים. בנסיבות העניין, ולאחר שהמו"מ לא צלח מסיבות שאינן פסולות ראוי כי כל צד יישא בהוצאותיו.