"ת: אם לא היתה את הבעייה של הזה... רציתי עוד להישאר אבל אישתי מפחדת על הילדים ועלי. לא מפחד מעבודה. לא הצלחתי לשקם. לשקם לוקח חודש עד שהקליינטים מכירים אותך. קרה מה שקרה עם האנשים. אישתי לא רצתה, הילדים בכו. הם לא רצו שאמשיך"
(שורות 16-27 לעמ' 18 לפרוטוקול)
21. עוד חשוב לציין כי כעולה מגרסתו של התובע, הוא פנה לנתבע הן לעניין סגירת המנעולים בעסק והן לענין האיום העברייני. לטענתו, במקרה הראשון הנתבע לקח אחריות על הענין והבטיח לטפל בו ובמקרה השני הנתבע סיפר לו בדיעבד על כך שגם עליו איימו ואף כי העסק נשרף בעבר. נתון זה, שאינו נסתר, מהווה חיזוק לטענות התובע.
עדות התובע קיבלה חיזוק בעדות רעייתו וחתנו
22. רעיית התובע בחקירתה תמכה בעדותה בגרסת התובע על כל רכיביה :
ש. בסעיף 10 את אומרת בסוף השורה הראשונה בעלי סיפר לנו כי התבקש על ידי אנשים..?
ת. נכון.
ש. לגבי עניין הגברתנים הוא גם כן סיפר לך?
ת. כן.
ש. אמר לך שהולך למשטרה?
ת. כן. אני גם אמרתי לו שילך למשטרה.
ש. גם אמר לך שהגברתנים איימו עליו?
ת. כן. אני באתי הביתה וראיתי את האנשים לידו. אנו באנו אחריו עם הרכב ועשר דקות אחרי. ראינו שלושה בחורים עומדים לידו ליד הנהג, שהתקרבנו אליו הם כבר חצו את הכביש ועברו לרכב שלהם ועלו לאוטו, אוטו שחור כהה.
ש. את השיחה לא שמעת?
ת. לא. ראיתי אותו מבוהל. שאלתי אותו מה קרה ואמר לי שאיימו עליו.
ש. בסעיף 12 את אומרת , את דיברת עם חמיס?
ת. דיברתי עם חמיס. לא זוכרת מי התקשר. אני זוכרת שדיברתי איתו.
ש. זה כל המעורבות שלך בנושא?
ת. כן.
חקירה חוזרת:
ש. נשאלת כרגע מי טילפן לחמיס אחרי האירוע של גברתנים. את אמרת שאת לא זוכרת מי טלפן . מי דיבר עם חמיס בעניין?
ת. אני.
(שורות 24-33 בעמ' 12 ושורות 1-11 בעמ' 13 לפרוטוקול)
23. אשת התובע העידה בתצהירה (סעיף 7) כי "לאחר שלושה ימים של הפעלת העסק, חזר בעלי הביתה וסיפר לי כי הגיע לעסק ומצא שרשרת ברזל ומנעול בכניסה לעסק אשר מנעה את כניסתו והפעלת העסק. רק לאחר שפנה לנתבע והתערבותו הוסרו המנעולים וזה הבטיח שהדבר לא יחזור על עצמו". גרסתה לא נסתרה. אכן המדובר בעדות מפי השמועה אולם ניתן לתת לה משקל לענין חיזוק ראייתי.
24. עוד הצהירה אשת התובע ביחס לאירוע האיום, ועל כך לא נסתרה :
"מיד קישרתי את הארוע הנל עם האירוע שבו הניחו מנעולים בעסק ולא אפשרו לבעלי לעבוד. אני דרשתי מבעלי בו במקום לבטל את העסקה עם הנתבעים ולהפסיק להפעיל את העסק מיידית שכן חששתי לחיי בעלי וחיי משפחתי. בגין אירוע חמור זה אף הוגשה ע"י בעלי תלונה במשטרת ישראל. אני ובעלי נבהלנו ונכנסו לחרדה. למחרת היום טלפניתי אני אישית למר חמיס סיפרתי לו על האירוע החמור כאמור והודעתי לו שבעלי לא עובד יותר בעסק ואני משיבים לו את העסק ומבטלים את העסקה מאחר ולא ניתן להמשיך ולתפעל את העסק הזה. כמו"כ, בו באותו היום נסעני אני בעלי והחתן שלי לביתו של הנתבע על מנת לבטל את העסקה. מר חמיס ניסה לשכנע אותנו להישאר בעסק ואמר לנו כי הוא יטפל באנשים האלה שאיימו וכי יודע מי מהם. עוד הוא אמר לי כי אין לנו מה לדאו והוא ידאג לנו כלשונו. אני סירבתי בכל תוקף לתת לבעלי להמשיך בעסק הנ"ל. אני ובעל פחדנו מאד. ועל כן הודענו לו כי אנו מחזירים לו את המפתחות של העסק ומבטלים העסקה. אני אף דרשתי ממנו להשיב לבעלי את הכספים ששילם על העסקה הנל שבפועל אנו לא יכולים להפעיל עקב העבריינים והאיום על חיינו" (בסעיף 12 לתצהיר העדות הראשית)