55. אין מחלוקת כי התובע ידע שהנכס נבנה ללא היתר וכי עומד נגדו צו הריסה (ע' 79, ש' 28). לטענת התובע הנתבעים אמרו לו כי מדי שנה הם דואגים לדחות את מועד ביצועו של צו ההריסה בנימוק שהם פועלים לקבל היתר בנייה וכי הוא מצדו השיב שיפעל באורח דומה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה (ס' 7 לתצהיר התובע). "אמרו לי שיש קנסות ויש משפטים ואני יכול להאריך את הקנסות ואת צו ההריסה. כפי שידוע באזור שלנו, תמיד דוחים את הדיונים בבית המשפט ובעל העניין נשאר גם בבית שלו" (ע' 13, ש' 12-11). "שאלתי את עורך הדין והשכנים, אמרו לי שהכל שם בלי היתרים או שיש עבירה והם משלמים ודוחים. מאריכים ומאריכים, ככה בכל האיזור" (ע' 14, ש' 6-5, וראו עוד, למשל, ע' 14, ש' 13, 32-31, ע' 15, ש' 19, 34-33, ע' 21, 12-10).
56. כפי שהובא לעיל, בשלהי שנת 2012 לאחר שהצדדים הסכימו שהתובע ירכוש מתאא'ר את הנכס ולאחר ששולמה מקדמה ונעשו פעולות לקידום המכר התחרט תאא'ר וסירב למכור את הנכס. זמן מה לאחר מכן חלו התפתחויות בהליכים המשפטיים בקשר עם הנכס. בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את בקשת תאא'ר להאריך את המועד לביצוע ההריסה בציינו כי הכשרת העבירה אינה נראית באופק או בכלל. בהמשך חזר בו תאא'ר מערעור על החלטה זו תוך שניתנו לו 60 ימים להתארגנות קודם לביצוע ההריסה. זמן קצר לאחר מכן נעשה הסכם המכר.
57. טענתו של התובע היא כי הנתבעים הסתירו ממנו את ההחלטות האמורות והזדרזו להתקשר עמו בהסכם בידיעה שזמן קצר לאחר החתימה ייהרס הנכס והוא יעמוד מול שוקת שבורה.
58. הנתבעים טענו כי מעולם לא נאמר לתובע כי הם פועלים לקבלת היתר וכי הם מקבלים דחייה של צו ההריסה (ס' 12 לתצהיר תאא'ר). טענתם היא כי גילו לתובע את תמונת הדברים במלואה וכי בכלל זה יידעו אותו על ההחלטות האחרונות שניתנו בקשר לנכס והבהירו לו, מספר פעמים, כי הנכס עתיד להיהרס בתוך 60 ימים (ראו בפסקה 41 לעיל). לטענתם, התובע ביקש להתקשר בהסכם על אף האמור תוך שהסביר כי הוא מעוניין בקרקע, נוכח מיקומה, ולא במבנה עצמו.
59. על יסוד מכלול הראיות שהובאו, יש להעדיף ובאורח מובהק את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים.
60. הנתבעים תמכו את גרסתם בהסכם המכר והמסמכים הנלווים לו – בעיקר באישור בכתב יד. בנוסף טענו כי נאמר לתובע במפורש כי הנכס עתיד להיהרס בתוך 60 ימים.
61. נתייחס תחילה למסמכי ההתקשרות, ובעיקר לאישור בכתב יד. נראה כי האישור עצמו, ובכלל זה האופן שבו נכתב, מציבים סימן שאלה של ממש מעל גרסת הנתבעים. לכך מתווספות סתירות משמעותיות שהתגלו בין עדויות הנתבעים, בינן לבין עצמן, בכל האמור בנסיבות עריכת האישור. כל אלה אינם מאפשרים לקבל את גרסת ההגנה.