65. האישור ומאפייני הכתוב בו מספקים תמיכה ממשית לגרסת התובע. הם מציבים סימן שאלה משמעותי ביחס לגרסת הנתבעים. הסתירות בגרסאות הנתבעים ביחס לנסיבות עריכת האישור מצטרפות לכך. נפרט.
66. לטענת התובע, האישור נעשה למחרת יום החתימה על הסכם המכר בעת שהגיע לנכס וקיבל לידיו את המפתחות. היינו מדובר במסמך שתכליתו לאשר את קבלת המפתחות בידיו. המשפט הראשון של האישור "אני הח"מ עבד אלבאסט אבו רמילה ת"ז xxxxxxxxxxמצהיר כי הנני יודע כי הבית צריך להיהרס תוך 60 יום" הוּסף במועד כלשהו לאחר חתימתו. משפט זה תופס בנוסח האישור בשפה הערבית את מלוא השורה הראשונה של האישור. כן הוספו, לטענת התובע המילים "כמו כן" בתחילת השורה השנייה, על מנת ליצור רצף עם נוסח האישור המקורי והוספה המילה "והצהרה" בכותרת האישור על מנת להתאים את הכותרת לתוכן שהוּסף.
67. בגוף האישור שהוצג מופיע שמו של התובע כמו גם הנוסח לפיו הוא מצהיר – פעמיים. פעם אחת בראשית המשפט הראשון – הצהרת ההריסה – ופעם נוספת בראשית המשפט השני, בפתח ההצהרה על קבלת המפתחות. הדבר מעורר תמיהה. בפרט כאשר מצטפא, הוא שכתב לדבריו שלו את האישור, הוא בעל השכלה משפטית. יש בו כדי לתמוך בטענת התובע כי המשפט הראשון שעניינו הצהרת ההריסה נוסף לאחר שנכתבה ההצהרה בדבר קבלת המפתחות ובנפרד ממנה, כך שהכותב נאלץ לשוב ולחזור על שמו של התובע כמצהיר. האמור עולה בקנה אחד עם טענת התובע כי שתי ההצהרות לא נכתבו לכתחילה ברצף אחד. בנוסף, המשפט הראשון – הוא שהוּסף לטענת התובע – נחזה להיות כתוב בכתב יד צפוף וקטן יותר מכתב היד ביתר חלקי האישור, באופן שיכול להתיישב אף הוא עם טענת התובע כי הדברים הוספו רק בדיעבד וכי הכותב נאלץ להתאים את כיתוב התוספת למרווח המצומצם שנותר בין הכותרת למשפט הראשון המקורי. כותרת האישור "קבלה והצהרה" אינה תואמת את סדר הדברים בגוף האישור, שם קודמת ההצהרה (בעניין ההריסה) לקבלה (בעניין המפתחות). בנוסף, לשיטת הנתבעים האישור נעשה ביום חתימת הסכם המכר – 28.2.13. פסק הדין המחוזי – ממנו מתחיל מניין 60 הימים שניתנו לתאא'ר להתארגנות קודם להריסה – ניתן ביום 12.2.13. משכך, במועד עשיית האישור נותר פרק זמן של פחות מ-45 ימים עד למועד שבו יכול שייהרס המבנה ולא 60 ימים כפי שצוין באישור.
הנה כי כן, מעיון באישור בכללותו, עולות מספר אינדיקציות שיש בהן כדי לתמוך בגרסת התובע. התובע עמד על אלה בפירוט בתצהירו. חרף האמור, אף לא אחד מהנתבעים לא ראה להתייחס, באורח ממשי, לאינדיקציות אלה וליתן הסבר כלשהו לדברים באופן שיוכל להפיג את התמיהות.