71. מצטפא העיד כי האישור נעשה במשרדו של עו"ד איוב, לפי דרישתו של מצטפא ומשום שהנספח המודפס לא היה מספק בעיניו. לטענת מצטפא הוא הודיע שאינו מסכים לנוסח ההסכם שניסח עו"ד איוב משלא היתה בו התייחסות לעניין צו ההריסה ולמועד של ההריסה (ע' 2, ש' 28-23). בעקבות זאת הכין עו"ד איוב את הנספח המודפס בו צוין כי למבנה אין היתר ויש עליו צו הריסה (ע' 2, ש' 30-28). לטענת מצטפא, גם נוסח זה – שלא כלל התייחסות למועד ביצוע ההריסה – לא סיפק אותו והוא אמר לעו"ד איוב כי "או שיכתוב הכל או שאני מבטל" (ע' 2, ש' 30-29). בתגובה, אמר לו עו"ד איוב שהוא (מצטפא) יכתוב ואז מצטפא כתב את האישור בכתב ידו שלו (ע' 2, ש' 32-30). אלא שגרסא זו מעוררת סימני שאלה. אין בה כדי להסביר כיצד זה מתייחס האישור למסירת המפתחות לידי התובע, דבר שנעשה – על פי עדויות יתר הנתבעים ועל פי עדות התובע – במעמד נפרד, בזמן אחר ובמקום אחר: בנכס ולא במשרדו של עו"ד איוב (ס' 28 לתצהיר תאא'ר, ס' 10-9 לתצהיר עיסא, ס' 59.2 לתצהיר התובע). אף לא ברור מדוע לא תוקן הנספח המודפס על מנת שיכלול את מועד ביצוע ההריסה, ומדוע אם נעשו הדברים כנטען במשרדו של עו"ד איוב, לא אישר עו"ד איוב את חתימת התובע על גבי האישור, כפי שעשה על גבי הנספח המודפס. כאמור, מצטפא לא התייחס בתצהירו באורח ממשי ובפירוט לנסיבות עריכת האישור. בעדותו בהמשך הסביר לפתע כי האישור נעשה בכתב יד משום שהיתה בעיה במשרדו של עו"ד איוב (ע' 48, ש' 36-35). טענה זו לא נזכרה באורח כלשהו קודם לכן. אף אין בה כדי להסביר את חלק מהתמיהות הנזכרות. הקושי ברור.
72. בנוסף, קיימות סתירות מהותיות בין גרסתו זו של מצטפא לבין גרסתו של עיסא – שחתם כעד על האישור. עיסא הצהיר כי לפני מעמד החתימה במשרדו של עו"ד איוב נפגשו הצדדים בנכס ושם – ועוד קודם לחתימה – נמסרו לתובע המפתחות ושם גם חתם התובע על האישור בכתב יד, לאחר שמצטפא מסר לתובע כי הנכס צפוי להיהרס בתוך 60 ימים (ס' 10-9 לתצהיר עיסא). בעדותו שב עיסא והעיד כי התובע חתם על האישור בכתב יד בעת שקיבל את המפתחות בנכס ועוד לפני החתימה במשרדו של עו"ד איוב (ע' 60, ש' 30-22). כן העיד כי הנספח המודפס נעשה במעמד החתימה במשרד (ע' 57, ש' 30 – ע' 58, ש' 27) וכי מצטפא הסכים לנוסחו של הנספח המודפס ולכך שהתובע יחתום עליו ולא ביקש להכניס תיקון כלשהו או שינוי כלשהו בעניין זה (ע' 58, ש' 33-28). הסתירות בין שתי הגרסאות בולטות. הן נוגעות הן למקום שבו נעשה ונחתם האישור (בבית או במשרד) הן למועד שבו נעשו הדברים (לפני או במעמד החתימה). בנוסף, וזה העיקר, עדותו של עיסא כי לא היו בפי מצטפא הערות ביחס לנוסח הנספח המודפס עומדת בסתירה מוחלטת ללב גרסתו של מצטפא ולטעם שבעטיו נדרש לשיטתו לערוך את האישור בכתב יד.