כל אלה, מקימים קושי של ממש לקבל את גרסתו של מי מהנתבעים בכל האמור באישור בכתב יד (וזאת אף בהתעלם מסתירות ותמיהות נוספות – כך גרסתו הראשונית של עיסא ביחס לאישור בכתב יד לא נמסרה אלא לאחר התערבות של מצטפא במהלך הדיון שבעקבותיה נזכר עיסא, כך לדבריו, בהתרחשויות, ע' 2, ש' 13-11; עיסא טען כי התובע הוא שכתב את האישור בכתב ידו, וזאת בניגוד לגרסת מצטפא כי הוא זה שכתב את הדברים, ע' 1, ש' 23, ע' 54, ש' 35-28 אל מול ע' 47, ש' 32-29; ובהתעלם מסימני שאלה נוספים שעלו מעדותו של עיסא, למשל הסתייגותו מדברים שאמר קודם לכן ועדותו כי אינו זוכר אם מסירת המפתחות והאישור בכתב יד נעשו לאחר החתימה, וזאת נוכח לשון האישור שכך משתמע ממנה, ע' 61, ש' 13-4, וראו גם ס' 41(ז) לכתב ההגנה שמשם משתמע שלכתחילה כך טענו הנתבעים).
73. כאמור, התובע טען כי האישור בכתב יד עליו חתם התייחס אך לקבלת מפתחות הנכס ולא כלל התייחסות כלשהי לצו ההריסה ולמועד ביצועו, אשר הוספה בדיעבד. התובע לא נשאל על כך, למצער באורח ממשי, בעדותו. הנתבעים מצדם לא סיפקו הסברים של ממש לכלל התמיהות העולות מהאישור. אף שהנתבעים הם אלה שצירפו את האישור לכתב ההגנה ואף שלכתחילה הדגישו בהגנה כי התובע חתם על הצהרה לפיה הוא יודע שצו ההריסה ייכנס לתוקפו בתוך 60 ימים, בסיכומיהם טענו לפתע כי מדובר במסמך "לא חשוב לחלוטין" שהוגש רק לשם שלמות התמונה.
74. נוכח כל האמור יש להעדיף את גרסת התובע ביחס לאישור בכתב יד לפיה בעת שהתובע חתם עליו זה לא כלל התייחסות לצו ההריסה ולמועד ביצועו. מסקנה זו נכונה גם כאשר מביאים בחשבון כי עו"ד איוב לא הובא לעדות. משכך, אין באישור כדי לתמוך בטענת הנתבעים כי גילו לתובע ההחלטות שהתקבלו סמוך לפני הסכם המכר ואת העובדה כי הנכס צפוי להיהרס בתוך זמן קצר.
75. הנתבעים הוסיפו וטענו כי נאמר לתובע במפורש כי הנכס עתיד להיהרס בתוך 60 ימים. גרסת הנתבעים ביחס לאישור בכתב יד – נדחתה. בכך נשמט העוגן המרכזי לטענת הנתבעים. היא נותרה בלא כל תמיכה בכתב. במצב דברים זה, ובשים לב גם לרושם הכללי מעדויות הנתבעים והקושי לסמוך עליהן, אין לקבל גם את הטענה כי דבר ביצועו הקרוב של צו ההריסה גולה לתובע בעל פה. מעבר לכך, גם בעדויות הנתבעים לפיהן נאמר לתובע כי הנכס צפוי להיהרס בתוך 60 ימים התגלו קשיים ממשיים.
כך, למשל, תאא'ר טען בעדותו כי מסר לתובע את תיק העבירה בנוגע לנכס וכי באותו מועד אמר לתובע כי הנכס צפוי להיהרס בתוך 60 ימים (ע' 38, ש' 28-26). אלא שלגרסת תאא'ר הוא מסר את התיק לתובע סמוך לחודש מאי 2012, עוד בשלבים המוקדמים של המגעים בין הצדדים ועוד קודם לתשלום המקדמה הראשונה (ס' 13-10 לתצהיר תאא'ר, ע' 39, ש' 3-1 שם הסביר כי התבקש למסור את התיק קודם לתשלום המקדמה). במועד זה טרם ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו ניתנו לתאא'ר 60 ימים להתארגנות קודם להריסה. ממילא לא יכול היה לדעת באותה עת כי הנכס ייהרס בתוך 60 ימים דבר השומט את הקרקע תחת הטענה כי כך אמר לתובע.