בדומה, טען עיסא בעדותו כי בפגישה מסוימת שנערכה עם מכובדים לאחר סירובו הראשון של תאא'ר לחתום על הסכם המכר, אמר מצטפא לתובע כי הבית ייהרס בתוך 60 ימים (ע' 61, 18-14). גם כאן מדובר בגרסה מוקשית משום שבמועד המסתבר שבו התקיימה הפגישה טרם ניתן פסק הדין האמור. ואכן, משהוצג לעיסא הקושי האמור, שינה מעדותו ואמר כי אינו זוכר אם עניין 60 הימים נאמר (ע' 61, 25-19).
גם גרסתו של מצטפא בהקשר זה עוררה קשיים. כך, מצטפא אישר בעדותו כי ידע, לפני ההסכם, על תוצאות ההליך שנקט תאא'ר בבית המשפט המחוזי (ע' 45, ש' 8-4). עם זאת העיד כי לא הזכיר לפני התובע ולפני עו"ד איוב את עניין הערעור ואמר רק שהנכס ייהרס בתוך 60 ימים (ע' 48, ש' 8-4). משנשאל על כך, ניסה להסביר כי לא הזכיר את הליך הערעור משום שאמר את מה שתאא'ר אמר לו וכי הוא עצמו לא שאל את תאא'ר למה הבית ייהרס בתוך 60 ימים (ע' 48, ש' 11-9). הטענה המשתמעת כאילו לא ידע מהליכי הערעור, שבגדרם נקבע פרק הזמן שבסופו עתיד הבית להיהרס, מוקשית עד מאד. היא אינה מתיישבת עם דבריו של מצטפא בעדותו קודם לכן. היא אינה מסתברת כלל נוכח מעמדו של מצטפא, ונוכח התפקיד המרכזי שמילא עבור תאא'ר. היא אף אינה מתיישבת עם דברים שאמר לאחר מכן לפיהם ידע כי יש להרוס את הבית בתוך 60 ימים משום שתאא'ר "מיצה את כל האמצעים שעמדו לרשותו" שמכך נראה כי ידע גם ידע על ההליכים שבהם נקט תאא'ר (ע' 48, ש' 13, אף שגם מכך ניסה לשוב ולהסתייג סמוך לאחר מכן, ע' 48, ש' 18-17). גם אין לקבל את טענת מצטפא כי כבר בשלבים קודמים של המגעים – ועוד קודם להחלטות המאוחרות – אמר לתובע כי "כל רגע" יכולים להרוס את הבית. טענה זו הועלתה לראשונה בעדות. הניסיון להסביר את הדברים לא היה משכנע (ע' 45, ש' 22-14).
76. נוכח כל האמור אין בידי לקבל את הטענה כי הנתבעים, או מי מהם, גילה לתובע קודם לחתימה על הסכם המכר על ההחלטות שהתקבלו סמוך לפני כן, וכי בשל אלה לא ניתן עוד לדחות את מועד ביצוע צו ההריסה ומבנה המגורים צפוי להיהרס בתוך זמן קצר.
77. נתייחס עתה למספר טענות עובדתיות נוספות שהעלו הנתבעים בזיקה למצגים שנעשו כלפי התובע ולמה שהובא לידיעתו.
78. תיק העבירה – תאא'ר טען כי בתחילת המגעים בין הצדדים, בחודש מאי 2012, נתן לתובע, באמצעות ג'מאל, את תיק העבירה במסגרתו ניתן צו ההריסה וזאת לאחר שקיבל את צילום התיק ממשרד בא כוחו (ס' 11-10 לתצהיר תאא'ר, ע' 89, ש' 4-3). לפי הנטען התובע ידע כבר אז כי אין כל אפשרות להכשיר את הבנוי בנכס משום שמדובר בקרקע שייעודה שטח ציבורי פתוח. מכל מקום, לטענת תאא'ר הוא מעולם לא אמר לתובע כי הוא פועל לקבל היתר בנייה ולדחות מעת לעת את המועד לביצוע הריסה וכי בפועל אף פעם לא פעל בניסיון לקבלת היתר בנייה לנכס (ס' 12 לתצהיר תאא'ר, ע' 38, ש' 9-3).