מעבר לכך, הטענה כי התובע חפץ בקרקע ולא במבנה המגורים שעליה אינה מסתברת בנסיבות העניין. לא הוברר איזו תועלת תצמח לתובע מחלקת הקרקע ללא מבנה וכיצד תוכל לשרתו. הטענה אף אינה מתיישבת עם התנהלות התובע בזמן אמת. כך, התובע העיד כי סמוך לאחר הסכם המכר החל לבצע עבודות שיפוץ בבית המגורים (ס' 26-25 לתצהיר התובע). כך, עתר באורח בהול לעיכוב ביצוע מיד כאשר נודע לו על הגעת הרשויות למקום לביצוע ההריסה (ס' 27 לתצהיר התובע ונספח י"ב לו). בהמשך גם פעל בניסיון להקים מחדש מבנה בחלקה (ראו בפסקאות 16-12 לעיל).
נוכח כל האמור לעיל, יש לדחות גם טענה זו של הנתבעים.
80. הפגישה בין התובע לסובחי – הנתבעים טענו כי זמן מה לאחר שנעשה הסכם המכר התחרט תאא'ר, פעם נוספת, ורצה לבטל את ההסכם. לבקשת תאא'ר פנה גיסו סובחי אל התובע והציע לו, בשמו של תאא'ר, לבטל את העסקה ולהשיב לתובע את כספו, בתוספת פיצוי מסוים. במהלך מאמציו לשכנע את התובע, כך לפי הטענה, התייחס סובחי לצו ההריסה. חרף האמור סירב התובע לבטל את ההסכם וציין כי הקרקע היא שמעניינת אותו (ס' 47 לתצהיר תאא'ר, ס' 7-1 לתצהיר סובחי). נראה כי הנתבעים ביקשו למצוא באמור תימוכין לטענותיהם הן כי גילו לתובע את מצב הדברים הן כי הלה התעניין בקרקע ולא במבנה.
גם בטענות אלה של הנתבעים התגלו קשיים. אף אותן אין לקבל.
בניגוד לאמור בתצהירו, בעדותו העיד סובחי כי כלל לא ידע כי היה קיים צו הריסה לבית (ע' 65, ש' 34). הדבר חותר תחת הטענה כי התייחס לצו ההריסה בשיחתו עם התובע. סובחי הוסיף ואישר בעדותו כי לא אמר לתובע כי הבית עתיד להיהרס בתוך 60 ימים (ע' 66, ש' 15-13, להבדיל מאמירה כללית בדבר הריסות בתים באזור שהועלתה לראשונה בעדות). ממילא אין בפגישה האמורה ובעדויות ביחס אליה כדי לתמוך בטענת הנתבעים בכל האמור במה שגולה לתובע ובמה שהובא לידיעתו.
בהקשר זה יצוין כי מהעדויות עלה סימן שאלה ממשי אם הפגישה אירעה לאחר הסכם המכר כנטען או שמא בשלב שלאחר תשלום המקדמה, חודשים מספר לפני כן (מהתייחסותו של תאא'ר כי דובר על סך של 10,000 דינר שיש להשיב, ע' 42, ש' 4-1 עלתה האפשרות שמדובר בפגישה שנערכה זמן מה לאחר תשלום המקדמה, התשובות שנתן תאא'ר בהמשך היו בלתי ברורות, ע' 42, ש' 7-5; כך גם השתמע מעדות סובחי, ע' 66, ש' 25-24 שהתיישבה עם התיאור שתיארו הנתבעים ביחס לפגישה שהתקיימה לאחר תשלום המקדמה, למשל, ס' 23 לתצהיר תאא'ר, ס' 6 לתצהיר עיסא, עדות מצטפא, ע' 2, ש' 20-19). כך או כך – משסובחי עצמו העיד שלא ידע על צו ההריסה וכי לא אמר לתובע כי הבית עתיד להיהרס בזמן הקרוב, אין באמור כדי להועיל לנתבעים.