בנסיבות העניין, ובשים לב לאי ההתאמות שצוינו לעיל, אף אין לסמוך על טענתו של סובחי כי התובע אמר לו שהוא מעונין בקרקע ולא במבנה (ס' 7 לתצהירו). מעבר לכך, בעדותו הסביר כי התובע רצה לבנות על החלקה בית אחר באופן שאינו מתיישב באורח מלא עם הנטען בתצהירו (ע' 66, ש' 20-17). מכל מקום, וכפי שפורט לעיל בהרחבה, יש לדחות טענה זו של הנתבעים.
סיכום ביניים:
81. המסקנה העולה מניתוח הראיות שהובאו לפני בית המשפט היא כי יש לדחות את גרסת הנתבעים ולהעדיף על פניה את גרסת התובע לפיה: התובע ידע כי הנכס נבנה ללא היתר וכי עומד נגדו צו הריסה; נראה שהוצג לו כי במשך שנים נדחה המועד לביצוע צו ההריסה מעת לעת; התובע הסכים לרכוש את הנכס במצב זה; אף שהצדדים הגיעו להסכמה, בשלב מסוים נמלך תאא'ר בדעתו וסירב למכור את הנכס; לאחר מכן חלו התפתחויות בהליכים המשפטיים בקשר עם צו הריסה; בקשת תאא'ר להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה נדחתה; בהמשך חזר בו תאא'ר מערעור שהגיש על ההחלטה וניתנו לו 60 ימים להתארגנות קודם לביצוע ההריסה; תאא'ר שב והביע הסכמתו למכר; בתוך זמן קצר התקשרו הצדדים בהסכם תוך שהנתבעים הסתירו מהתובע את ההתפתחויות האמורות ואת העובדה שהנכס עתיד להיהרס – כפי שאף קרה בפועל – בתוך זמן קצר.
הערה לעניין ידיעתו, מעמדו וחלקו של כל נתבע בהליך ההתקשרות
82. בטרם נידרש לנפקות המשפטית של הסתרת המידע מן התובע, נתייחס בקצרה לכל אחד מהנתבעים – תאא'ר, מצטפא ועיסא – ובפרט לשאלה מה ידע כל נתבע ומה היה חלקו במגעים ובמשא ומתן שקדם להתקשרות.
83. תאא'ר – תאא'ר הוא מי שהיה בעל הזכויות בנכס והוא שמכר את הנכס לתובע. אכן, תאא'ר העיד על עצמו כי הוא אינו אדם משכיל (ע' 39, ש' 19-18). מעדותו עלה כי פעל, למצער בהיבטים שונים של ההתקשרות, בהתאם להנחיות דודו, מצטפא, שעליו סמך נוכח מעמדו כנושא משרה שיפוטית וכבעל השכלה משפטית (ס' 29 לתצהיר תאא'ר, ע' 39, ש' 21-18, ע' 39, ש' 30-28). אולם בכך אין כדי לשנות מהעובדה שתאא'ר היה שותף ונטל חלק בתהליך מול התובע מראשיתו ועד סופו, עת נחתם הסכם המכר. תאא'ר הוא מי שנגדו הוגשו כתבי האישום בקשר עם הבנייה בנכס. נגדו ניתנו גזרי הדין בגדרם הצטווה להרוס את הנכס. הוא מי שפעל, ככל הנראה, מעת לעת, ולאורך השנים להארכת המועד לביצוע צו ההריסה. הוא מי שמסר לתובע מסמכים מתיק העבירה. הוא שסירב לחתום על הסכם המכר במועד שנקבע לכתחילה לשם כך. לאחר מכן – בקשתו שלו לדחיית המועד לביצוע צו ההריסה נדחתה והוא שחזר בו, באמצעות בא כוחו, מהערעור תוך שניתנו לו 60 ימים להתארגנות קודם לביצוע ההריסה. לענייננו חשוב לציין כי תאא'ר אישר בעדותו כי ידע אודות הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי וכי מי שהיה בא כוחו בהליך הודיע לו בעקבות הדיון כי "אי אפשר לקבל הארכה של הצו ותוך 60 יום צריך להרוס" (ע' 42, ש' 33-32, וראו גם עדות מצטפא לפיו תאא'ר עדכן אותו בתוצאות הערעור בבית המשפט המחוזי, ע' 45, ש' 5-4, ע' 48, ש' 22). בהתאם העיד תאא'ר כי במועד החתימה על הסכם המכר ידע שהבית צריך להיהרס בתוך זמן קצר – 60 ימים ממועד הדיון בערעור (ע' 40, ש' 31-29). לעיל נקבע כי יש לקבל את גרסת התובע שעניין זה לא גולה לו.