84. מצטפא – מצטפא לא היה צד להסכם המכר שנעשה עם התובע. עם זאת, מהראיות עלה בבירור כי מצטפא מילא, ככל הנראה על רקע מעמדו והכבוד שרוחשים לו בני המשפחה, תפקיד מרכזי במשא ומתן ובשלבים שקדמו להתקשרות בהסכם המכר. הוא נטל חלק בפגישות המרכזיות במגעים מול התובע (ע' 45, ש' 31). הוא היה מעורב עד מאד בניסוח מסמכי המכר, התערב, העמיד תנאים ועמד על הכנסת שינויים (ע' 46, ש' 4-1). מהראיות עלה הרושם כי, למצער ביחס לחלק מהעניינים, הוא זה שמשך בחוטים והוא שקיבל את ההחלטות (וראו בפירוט בפסקה 50 לעיל, בפסקה השלישית שם). לענייננו חשוב לציין כי מצטפא אישר בעדותו כי קודם למועד שבו נעשה הסכם המכר ידע על תוצאות הליך הערעור בבית המשפט המחוזי ועל כך שצריך להרוס את הבית בתוך 60 ימים (ע' 45, ש' 8-5, וראו גם עדות תאא'ר כי מצטפא ידע כי יש לבצע את ההריסה בתוך 60 ימים מהדיון בבית המשפט, ע' 40, ש' 34-32). מצטפא העיד כי ידע שיש להרוס את הבית בתוך זמן קצר משום שתאא'ר "מיצה את כל האמצעים שעמדו לרשותו" (ע' 48, ש' 13-12), לשון אחר: משום שלא ניתן עוד להאריך את מועד ביצוע ההריסה. ידיעתו של מצטפא את מצב הדברים עולה גם מגרסתו שלו כי טרח להביא זאת לידיעת התובע. גרסה זו נדחתה לעיל. אין בכך כדי לשנות מהמסקנה – העולה בבירור מהעדויות – כי מצטפא ידע לפני ההסכם כי גורל הבית נחרץ להריסה, דבר שלא גולה לתובע.
85. עיסא – התמונה שהתבררה ביחס למעורבותו של עיסא וידיעתו מובהקת פחות. נראה כי עיסא לא היה מעורב בשלבים הראשונים של המשא ומתן מול התובע וכי נכנס לתמונה רק בהמשך, לאחר סירובו של תאא'ר לחתום על הסכם המכר במועד שנקבע לכך (ראו, למשל, ס' 5 לתצהיר התובע שם לא נמנה עיסא על מי שנטלו חלק במשא ומתן; ס' 4 לתצהיר עיסא לפיו התובע פנה אליו בחודש נובמבר 2012, עיסא לא נחקר על כך). לטענת עיסא, הוא נכנס לתמונה לאחר שהתובע פנה אליו וביקש ממנו לשכנע את תאא'ר להסכים לחתום על הסכם המכר נוכח סירובו האמור. בעקבות זאת, כך נראה, השתתף עיסא בפגישה שהתקיימה בנוכחות המכובדים כמו גם בהמשך במעמד חתימת הסכם המכר ובעת מסירת המפתחות (ס' 6, 10-9, 14-13 לתצהיר עיסא, וראו גם עדות עיסא כי התלווה אל התובע ביום העסקה בעת שהלה הלך להוציא כספים מחלפן, ע' 55, ש' 28 ואילך, ע' 56, ש' 29 – ע' 57, ש' 2). במהלך שמיעת העדויות התברר כי התובע שילם לעיסא סכום כסף מסוים, כפי הנראה 3,000 דולר, בגין טרחתו עבור העסקה (ע' 64, ש' 11-7, בהתייחס למה שנרשם בת/1, אך ראו האמור בע' 62, ש' 16-11 שם צוין סכום אחר, הן התובע הן עיסא, לא התייחסו לכך בתצהיריהם; מהראיות נראה כי התובע שילם גם לאחרים). תמונת מעורבותו של עיסא במהלך המשא ומתן לא התבררה עם זאת באורח ממשי. מעבר להשתתפותו בפגישות כאמור ולכך שפעל, כפי הנראה בין לבין, לרתום את תאא'ר להתקשר בעסקה עם התובע, לא הוברר באיזה מידה היה מעורב במגעים בכלל ובפרט בכל האמור במצגים שנעשו כלפי התובע. לענייננו חשוב לציין כי לא הונחה תשתית מספקת לכך שעיסא ידע על ההחלטה שניתנה לדחיית בקשת תאא'ר לעיכוב ביצוע צו ההריסה ועל הליך הערעור בבית המשפט המחוזי שם ניתנו לתאא'ר 60 ימים להתארגנות קודם להריסה. עיסא העיד כי לא ידע על אלה (ס' 16 לתצהירו, ע' 60, ש' 12-5). התובע לא הציג ראיות של ממש שיש בהן כדי לסתור את האמור. גם מתמונת מעורבותו במגעים – שאיננה מרכזית כאמור – לא מתחייבת המסקנה כי ידע. אכן, עיסא העיד שביום חתימת הסכם המכר, הן במעמד החתימה הן במעמד מסירת המפתחות, היה נוכח בעת שמצטפא אמר לתובע כי המבנה צפוי להיהרס בתוך 60 ימים (ס' 10 ו-13 לתצהירו). לפי עדותו שמע על כך לראשונה ביום החתימה (ע' 60, ש' 17-16, ההיסוס המסוים בע' 60, ש' 19-18, אין בו די כדי לשנות). הגרסה כי דברים כאמור נאמרו לתובע ביום החתימה או בסמוך לה, נדחתה לעיל. הרושם שעלה מעדותו של עיסא היה כי הוא ניסה להתאים את דבריו בהקשר זה לגרסת ההגנה בכללותה בכל האמור בגילוי שנעשה כלפי התובע. עם זאת, במכלול נסיבות העניין, אינני סבור שיש בכך כדי לשנות מן המסקנה כי לא הובאה תשתית ראייתית מספקת על מנת לקבוע כי עיסא ידע מבעוד מועד וקודם לחתימה על ההחלטות האחרונות שהתקבלו בקשר לצו ההריסה ועל כך שהנכס עתיד להיהרס בתוך זמן קצר.