92. בסיכומים ניסה בא כוחם של תאא'ר ועיסא למעט מחשיבות האישור בכתב יד ומהחובה לגלות כי הנכס עתיד להיהרס בתוך 60 ימים. לפי הטענה, התובע אישר בחתימת ידו על הנספח המודפס כי הוא יודע שקיים צו הריסה למבנה. בנספח המודפס לא צוין כי הצו הותלה או הוקפא. משכך, מדובר בצו הריסה שנתון לביצוע באורח מיידי, והתובע ידע זאת. במצב דברים זה – זו הטענה – נעשה האישור בכתב יד "למעלה מהצריך ולמען הזהירות" (ע' 90, ש' 18) מדובר במסמך "לא חשוב לחלוטין" (ע' 90, ש' 24-23) ולגילוי כי ההריסה תיעשה בעוד 60 ימים "אין שום נפקות" (ע' 90, ש 11-10). משהתובע נכון היה לרכוש את הנכס שעליו צו הריסה לביצוע מיידי, מקל וחומר, זו הטענה, שהיה מוכן לרוכשו מקום בו ביצוע הצו נדחה ל-60 ימים (ע' 90, ש' 32-21). הטענה היא, אם כן, כי די בגילוי שנעשה במסגרת הנספח המודפס ושלפיו ניתן צו הריסה על הנכס.
93. אין בידי לקבל טענות אלה. יש בהן משום שינוי משמעותי מעמדת הנתבעים בכתב הגנתם כי גילו לתובע באורח מלא את ההתפתחויות בהליכים המשפטים וכי צו ההריסה ייכנס לתוקפו בתוך 60 ימים. הן עומדות בניגוד ממשי למקום ולמשקל שניתן לאישור בכתב יד בכתב ההגנה (למשל, ס' 18, 21, 32 ו-61 לכתב ההגנה). קשה להשתחרר מהרושם שמדובר בניסיון לשיפור עמדות, אפשר על רקע תמונת הדברים שעלתה משמיעת הראיות. מכל מקום גם לגופן, הטענות אינן משכנעות. הטענה כאילו בנספח המודפס גולה לתובע כי מדובר בצו הריסה לביצוע מיידי אינה עולה מהכתוב. היא אף אינה מתיישבת עם מכלול הנסיבות ועם שהוצג לתובע. המצג שעמד לפני התובע הוא כי ביצוע הצו נדחה, מעת לעת, משך שנים ארוכות. זה גם הרושם שהיה מתקבל מעיון במסמכי ההליך הפלילי – על הארכות שביקש תאא'ר וטענותיו לפעולות הכשרה – שהועמדו לטענת הנתבעים לעיון התובע. כל אלה הניחו בסיס סביר לציפייה שניתן יהיה לנסות ולהמשיך לעשות כן. בנסיבות אלה חובה היה לגלות לתובע שנפל דבר, כי הקיץ הקץ וכי ההריסה הפכה מאפשרות לוודאות. כזאת לא נעשה.
94. המסקנה העולה מן האמור היא כי הנתבעים הציגו לתובע מצג שווא ונהגו כלפיו בחוסר תום לב.
דברים אלה נכונים ביחס לתאא'ר ולמצטפא, וזאת בשים לב לממצאים שנקבעו לעיל באשר לחלקם במגעים ובמשא ומתן מול התובע ולכך שידעו על ההחלטות שניתנו בקשר לצו הריסה ועל כך שהנכס עתיד להיהרס בתוך זמן קצר, וחרף האמור הסתירו זאת מהתובע. באשר לתאא'ר יש לקבוע גם כי הפר את הסכם המכר משמכר לתובע נכס שאינו תואם את המצג שהוצג לגביו (ראו, למשל, קביעה כאמור בנסיבות דומות בע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס [פורסם בנבו] (11.2.2014)).