אשר לעיסא – תמונת מעורבותו במשא ומתן לא התבררה עד תום. לעיל נמצא כי לא הובאה תשתית ראייתית מספקת לכך שידע מבעוד מועד וקודם לחתימה על ההחלטות בקשר לצו ההריסה ועל כך שהנכס עתיד להיהרס בתוך זמן קצר. משכך, לא ניתן לייחס לו אי גילוי וממילא הפרה של החובה לנהוג בתום לב.
95. בטרם נעבור לדון בטענות התובע לנזק שנגרם לו ולפיצוי לו עתר, נידרש עתה למסמך הוויתור שנעשה זמן מה לאחר הגשת התביעה ולטענות הצדדים ביחס אליו.
מסמך הוויתור
96. כפי שצוין לעיל, לאחר שהוגשה התביעה וקודם לישיבת קדם המשפט הראשונה, הגישו הנתבעים לתיק בית המשפט מסמך נושא תאריך 21.5.15 שכותרתו "הצהרה אישית" הנחזה להיות חתום על ידי התובע (מסמך הוויתור). במסמך מצהיר התובע כי הוא מוותר ומסתלק מתביעתו, כי אין לו כל טענה כלפי תאא'ר והאחרים, כי הוא מודע לכך שהיה מוטל על הקרקע והבנוי עליה צו הריסה וכי הגיע להסכמות לסיום המחלוקת. הנתבעים הגישו את מסמך הוויתור לתיק בית המשפט בלא כל התייחסות או פירוט ובלא שהוגשה כל בקשה על יסודו.
הצדדים נחלקו ביחס לנסיבות שבהן נערך המסמך ובאשר לתוקפו.
התובע טען כי המסמך נעשה בכפיה, לאחר שקיבל טלפונים ממספרים חסויים שבהם הושמעו כלפיו איומים שיפגעו בו ובמשפחתו אם לא יוותר על התביעה והופעל עליו לחץ רב. לטענתו, לאחר ישיבת הגישור התגברו האיומים. ביום המדובר כאשר היה בנכס כפה עליו תאא'ר להיכנס לבית סמוך, שם היה גם מצטפא שדרש ממנו לחתום על מסמך הוויתור שהוכן מראש. גם כאן הושמעו כלפיו איומים. התובע טען כי "קשקש" על המסמך, בלא לחתום עליו, רק על מנת שיעזבו אותו.
גרסת הנתבעים שונה. לטענתם בעקבות טענות שהעלו כלפי התובע על הבנייה שהוא מבצע במקום, נכנסו הצדדים לביתו של אחד השכנים, ראא'ד, ושם, באווירה נינוחה ונעימה, הצהיר התובע שאין לו כל טענות כלפי הנתבעים. לשאלת מצטפא השיב התובע שהוא מוכן לחתום על הצהרה בכתב בעניין וכך עשה לאחר שמצטפא ניסח את מסמך הוויתור.
97. התובע העיד בעצמו על נסיבות עריכת מסמך הוויתור. מטעם הנתבעים העידו בעניין זה תאא'ר ומצטפא וכן הקבלן סורי שביצע עבודות בנכס עבור התובע ונכח במקום והשכן ראא'ד, שבביתו נערך המסמך.
98. לאחר שבחנתי את העדויות הרלבנטיות לעניין זה סבורני כי גם בעניין זה גרסת התובע מסתברת יותר מגרסת הנתבעים ויש להעדיפהּ. גם בעניין זה התגלו תהיות וסימני שאלה ממשיים בגרסת ההגנה. נעמוד על אלה.