כל אלה מצטרפים לרושם הכללי שעלה מעדויות הנתבעים ביחס לעניינים אחרים, על סימני השאלה המשמעותיים והסתירות שהתגלו בהן (וראו בפירוט בפסקאות 51-48 לעיל). גם אלה מקשים לקבל את גרסת הנתבעים.
101. גרסתו של התובע גם בעניין זה עוררה באופן כללי רושם מהימן. התובע העיד כי הושמעו כלפיו איומים כי יפגעו בו ובמשפחתו והופעלו עליו לחצים לוותר על התביעה (ס' 61 לתצהיר). כן העיד כי באחת ההזדמנויות התקרב אליו תאא'ר במכוניתו במהירות ובאורח מאיים וכי הוא חשש שתאא'ר מנסה לפגוע בו (ס' 61 לתצהיר וכן ע' 24, ש' 5-4). לטענתו ביום שבו נעשה המסמך הוא נכנס לבית השכן ראא'ד תחת צעקות ואיומים (ע' 24, ש' 18-17). לטענתו, מצטפא הגיש לו את מסמך הוויתור ודרש שיחתום עליו, והכל תחת לחץ ואיומים (ס' 61 לתצהיר).
התובע חזר בעדותו על עיקרי הדברים. כאמור לעיל, עדותו עשתה רושם מהימן. התובע הסביר שלא התלונן למשטרה ולא עדכן לכתחילה את באת כוחו בשל חשש מהנתבעים (ס' 61 לתצהיר). נתתי דעתי לאי התאמה מסוימת בין תצהירו לבין העדות (כך בעוד שמהתצהיר עולה הרושם כי התקרבותו המאיימת של תאא'ר לתובע עם מכוניתו במהירות אירעה ביום שבו נעשה מסמך הוויתור, ס' 61 ג' וד' לתצהיר; בעדות העיד כי הדבר התרחש ביום אחר, ע' 24, ש' 7-4, שעל כך עמד גם אחר שאלות בית המשפט בעניין, ע' 24, ש' 19-13). לא התרשמתי שיש בכך כדי לגרוע ממהימנות העדות. בנסיבות העניין גרסתו של התובע כי היה נתון בלחץ וכי לא גמר בדעתו לוותר יכולה להיתמך במידת מה, בכך שהתובע לא חתם עליו את חתימתו "הרגילה" אלא קשקש את שמו בצורה מעט שונה (השוו הרישום שם לחתימת התובע על הסכם המכר או נספחיו).
102. בחנתי זו מול זו את גרסאות הצדדים ועדויותיהם. נתתי דעתי לכך שעדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין על הזהירות המתבקשת בשל כך. הבאתי בחשבון את הנטל המוטל עליו בטענות כגון דא. שקלתי מן העבר האחר את סימני השאלה הבלתי מבוטלים העולים מגרסת הנתבעים. נתתי דעתי לקשיים העולים מהעדויות שנשמעו מטעמם בקשר עם מסמך הוויתור. הבאתי בחשבון את הקושי העולה נוכח גרסאותיהם המתחלפות והמוקשות של הנתבעים באשר לטעם וההיגיון שביסוד מסמך הוויתור, ולתמיכה הנסיבתית העולה מכך לטענות התובע. שקלתי את התמונה המוקשית עד מאד שעלתה מעדויות הנתבעים ביתר העניינים כפי שפורט לעיל. בסיכומם של דברים – מצאתי כי גם בעניין זה יש להעדיף את גרסת התובע כמסתברת יותר מזו של הנתבעים.