41. הנתבעים התגוננו בנפרד.
טענתם המרכזית של תאא'ר ועיסא בכתב הגנתם היתה כי תאא'ר גילה לתובע את מצב הדברים לאשורו. בכלל זה טענו כי התובע ידע על צו ההריסה שניתן בעבר וכי תאא'ר הביא לידיעתו גם את ההחלטה לדחות את הבקשה להארכת מועד ביצוע הצו; גם את דבר הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ופסק הדין שניתן בגדרו; וגם כי צו ההריסה ייכנס לתוקפו בתוך 60 ימים (למשל, ס' 18, 21, 32 ו-61 לכתב ההגנה). להגנתם צירפו העתק של האישור בכתב יד שצוין לעיל. כן טענו כי התובע היה מיוצג בידי עו"ד איוב לכל אורך הדרך ומכל מקום כי התובע הסתכן מרצון ויש לייחס לו אשם תורם.
בהגנתו טען מצטפא כי הגשת התביעה נגדו לא נועדה אלא לשם הפעלת לחץ בשל הפגיעה בשמו כמי שנושא משרה שיפוטית ברשות הפלסטינית. לדבריו, מעורבותו היתה מצומצמת. כל שהתבקש לעשות הוא לברר כי ניתן לבצע את המכר במובן זה שהוא לא יימכר לידיים יהודיות, הא ותו לא (פסקה ראשונה וכן ס' 26 שם). מעבר לכך לא היה מעורב בהסכם או בניסוחו ולא הכיר את מצבו התכנוני של הנכס וההליכים בעניינו (ס' 8, 32, 36 ו- 37 שם). כן טען כי עיקר העסקה בחלקת הקרקע המשקיפה על הר הבית בעוד שמבנה המגורים היה החלק הטפל (ס' 10 שם).
42. כפי שהובא לעיל, לאחר שהוגשה התביעה ועוד קודם לישיבת קדם המשפט הראשונה ניסה התובע להקים מחדש מבנה על החלקה. הדבר לא צלח בידו. ניתן צו הריסה מנהלי. כיום אין כל בינוי על החלקה (ראו בפסקאות 16-15 לעיל).
43. בשלב כלשהו – אף זאת לאחר הגשת התביעה וקודם לישיבת קדם המשפט הראשונה – הגישו הנתבעים לתיק בית המשפט מסמך נושא תאריך 21.5.15 שכותרתו "הצהרה אישית" הנחזה להיות חתום על ידי התובע (מסמך הוויתור). במסמך מצהיר התובע כי הוא מוותר ומסתלק מתביעתו. הצדדים נחלקו ביחס לנסיבות שבהן נערך המסמך ובאשר לתוקפו. התובע טען כי המסמך נערך תחת כפייה, לחץ ואיומים. הנתבעים טענו אחרת.
44. במסגרת ראיותיו הגיש התובע תצהיר עדות ראשית שלו. כן הגיש חוות דעת של השמאי מחמד קיימרי (השמאי קיימרי) שבה העריך את שווי הקרקע של החלקה הנדונה ואת עלויות הבנייה של המבנה שנהרס. מצטפא הגיש תצהיר עדות ראשית שלו. הנתבעים האחרים הגישו תצהירי עדויות של תאא'ר, אביו (הנתבע 1) ושל עיסא. כן הגישו תצהיר של הנוטריון אחמד עדילה, בקשר עם יפוי כח מסוים שהוכן קודם להתקשרות; תצהיר של אחמד עבאסי, שהשתתף בישיבה שבה נחתם הסכם המכר ובפגישות שקדמו לה; ותצהיר של סובחי זלום (סובחי) שהתייחס לניסיון לשכנע את התובע לבטל את הסכם המכר לאחר שנחתם; בנוסף הוגשו תצהירים של מוחמד סורי (הקבלן סורי) ושל ראא'ד אבו אלדבעאת (השכן ראא'ד) שנכחו שניהם בעת שנעשה מסמך הוויתור והתייחסו לעניין זה. הנתבעים לא הגישו חוות דעת של שמאי מטעמם.