45. בישיבות ההוכחות נחקרו המצהירים והשמאי קיימרי. הנוטריון עדילה ואחמד עבאסי לא התייצבו לדיונים. הנתבעים הודיעו כי בנסיבות אלה אין הם עומדים על תצהיריהם (ע' 44, ש' 21-19, ע' 77, ש' 24-23). הצדדים סיכמו טענותיהם בישיבה נפרדת.
46. על רקע האמור נפנה עתה לדון במה שדרוש להכרעה.
דיון והכרעה
47. מחלוקת עיקרית בין הצדדים היא מחלוקת עובדתית הנסבה על המצגים שהוצגו לתובע קודם להתקשרות בהסכם המכר. קודם שנפנה לדון בטענות הצדדים ובשאלות הצריכות הכרעה, נתייחס בקצרה לעדויות שנשמעו ולרושם שעלה מהן.
הערה מקדימה לעניין העדויות
48. עדויותיהם של הנתבעים – כולם: תאא'ר, מצטפא ועיסא – לא היו נקיות מקשיים. הן עוררו סימני שאלה של ממש, לא אחת בעניינים מרכזיים ומהותיים, באופן שמקרין על האפשרות לבסס עליהן ממצאים בעניינים שבמחלוקת.
49. נפתח בתאא'ר – הוא שמכר לתובע את הזכויות בנכס.
במהלך העדות התקשה תאא'ר, לא אחת, לשלוט ברוחו. הוא העיד על עצמו שהוא עצבני ונתון בלחץ רב (למשל, ע' 34, ש' 23, ע' 42, ש' 19-18). לא פעם הרים את קולו. הוא הרבה להתעמת עם באת כוח התובע שחקרה אותו והתפרץ, לא אחת, גם לעבר התובע (ע' 34, ש' 36, 38, ש' 31-29, ע' 39, ש' 14-13). הוא לא נמנע מלהעיר הערות גם במהלך עדויותיהם של אחרים (ע' 67, ש' 8, ע' 46, ש' 21-20).
תאא'ר העיד על עצמו כי הוא אינו אדם משכיל (ע' 39, ש' 19-18; בס' 14 לכתב ההגנה נטען כי הוא אנאלפבית, אף שבעדותו העיד כי הוא יודע קרוא וכתוב בלי כל הסתייגות, ע' 2, ש' 8-7, ובקטעים מסוימים נראה כי לא התקשה לקרוא מסמכים שונים שהוצגו לו ואף לזהות בהם טעויות, ע' 40, ש' 18-17). לטענתו שלו מעורבותו, למצער בהיבטים הפורמאליים של התקשרות ואפשר אף מעבר לכך, היתה מוגבלת. הוא סמך על דודו, מצטפא, שהוא כאמור בעל השכלה משפטית ונושא משרה שיפוטית, ולדבריו הוא שאמר לו מה לעשות (ס' 29 לתצהיר תאא'ר, ע' 39, ש' 21-18, שמשם יכול להשתמע שמצטפא הוא אף מי שעמו הוסכמה התמורה; ע' 39, ש' 30-28). ניכר היה שתאא'ר חש כי בהסכם המכר ובתביעה שלאחריו הוא נקלע לעניין שמעל לכוחותיו. התקבל הרושם כי לא הוא זה שמשך בחוטים. בקטעים מסוימים בעדות עלה הרושם כי הוא מנסה להתאים את תשובותיו כך שיעלו, למיטב הבנתו, עם המצופה ממנו על ידי אחרים (לעיתים לאחר התערבות או קריאות ביניים של מצטפא או של מי מבאי הכוח, למשל, ע' 39, ש' 31 – ע' 40, ש' 10).