--- סוף עמוד 21 ---
לצדדים למלא בו הוא שמותיהם ונושא המחלוקת ולחתום בשוליו. עם זאת, לא ארחיב את הדיבור באף אחת מהסוגיות הללו ואסתפק רק בהעלאת התהיות מבלי לנטוע מסמרות, שכן איש מן הצדדים דנן לא העלה טענות מסוג זה במקרה דנן, ומשכך מוטב להותיר את הדיון וההכרעה בהן להמשך הדרך בהגיע המקרה המתאים לפתחו של בית משפט זה.
32. עם זאת, אף שמקובלת עלי קביעת בתי המשפט קמא כי הבורר היה מוסמך במקרה דנן לפעול לגיבוש הסכם פשרה בין הצדדים, אין בידי לקבל את קביעתם כי הבורר היה בהכרח מוסמך גם לאשר את הסכם הפשרה שנחתם בין בני הזוג במקרה דנן וליתן לו תוקף של פסק בוררות, ואת קביעתם כי מעת שניתן להסכם תוקף של פסק בוררות הרי שהליך אישורו צריך להיעשות בהתאם לחוק הבוררות ולא בהתאם לחוק יחסי ממון. כאמור בפסקאות 29-28 לעיל, כאשר הליך בוררות בין בני זוג מסתיים בהסכם פשרה שהבורר מעניק לו תוקף של פסק בוררות, יש להבחין בין הסכם פשרה שמהווה במהותו הסכם "רגיל" בין בני זוג לבין הסכם פשרה שבמהותו מהווה הסכם ממון, והבחנה זו משליכה על השאלה כיצד יש לאשר הסכם כזה בבית המשפט – האם בהתאם לחוק הבוררות או בהתאם לחוק יחסי ממון. במקרה דנן הסכם הפשרה, שחלקים ניכרים ממנו צוטטו על ידי בפסקה 3 לעיל, מהווה – ללא צל של ספק – הסכם ממון, כיוון שכל כולו עוסק במפורש באיזון משאבים בין בני הזוג לעת גירושין. לא בכדי מיקד המשיב את טענותיו בעובדה שהבורר העניק להסכם מעמד של פסק בוררות, אך בשום שלב לא טען כי ההסכם אינו מהווה הסכם ממון, שכן לטענה זו אין על מה לסמוך בנסיבות העניין. ודוק, מסקנה זו אינה נובעת רק מכותרתו של ההסכם שמדברת בעד עצמה ("הסכם גירושין ופירוק נכסים משותפים"), אלא גם – אם לא בעיקר – מתוכנו של ההסכם, אשר מסדיר בהסכמה ובפירוט רב את חלוקת הרכוש בין בני הזוג לעת גירושין. לפיכך, סבורני כי בתי המשפט קמא שגו כשקבעו כי מעת שניתן להסכם הפשרה במקרה דנן תוקף של פסק בוררות הרי שיש לאשרו ככזה בהתאם לחוק הבוררות, תוך שהם מתעלמים מכך שללא ספק מדובר בהסכם ממון. אכן, סמכויותיו של הבורר במקרה דנן הוגדרו באופן רחב מאד בשטר הבירורין, ובמסגרתן הסמיכוהו הצדדים אף לאשר את ההסכם וליתן לו תוקף של פסק בוררות (במאמר מוסגר ולשם הדיוק יצוין, כי הבורר התיימר להעניק להסכם תוקף של "פסק דין", ולמותר לציין כי סמכות כזו, בכל הכבוד, ממילא אינה נתונה לו), אך כפי שהובהר לעיל אין בכך כדי להקנות לבורר סמכות שאינה נתונה לו על פי דין ואין בכך כדי לייתר את הליך אישורו של הסכם הממון בהתאם לחוק יחסי ממון. הסמכות לאשר הסכם ממון בהתאם לחוק יחסי ממון נתונה אך ורק לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין המוסמך, והיא אינה מוקנית לבורר שדן בסכסוכים בין בני הזוג במסגרת הליך הבוררות, אף אם הבורר סייע לבני הזוג לגבש הסכם כזה ואף אם הסמיכוהו לאשרו. זאת ועוד, כפי שהובהר לעיל, בהתאם לסעיף 2 לחוק יחסי ממון, הסכם ממון