--- סוף עמוד 22 ---
טעון תמיד, כתנאי לתקפו, אישור של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי המוסמך, אף אם מדובר בהסכם ממון שגובש בסיועו של בורר במהלך הליך בוררות ושבהסכמת הצדדים ניתן לו תוקף של פסק בוררות.
33. הנה כי כן, מכיוון שהסכם הממון במקרה דנן לא הובא בשום שלב לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הדתי המוסמך בהתאם לחוק יחסי ממון, הרי שהוא חסר תוקף. בתי המשפט קמא שגו בקבעם כי יש לאשר את הסכם הפשרה בין בני הזוג במקרה דנן כפסק בוררות, תוך התעלמות מהעובדה שמדובר בנסיבות העניין בהסכם ממון ולא בהסכם "רגיל" בין בני זוג. מסקנה זו אף מתחזקת בנסיבות העניין בשים לב לעובדה שההסכם לא קוים הלכה למעשה על ידי מי מהצדדים במרוצת השנים, תהיינה הסיבות לכך אשר תהיינה (ואיני מביע דעה לגבי טענות הצדדים בנקודה זו אשר מטילים את האחריות לאי קיום ההסכם זה על זו), וכי אישורו כפסק בוררות בנסיבות אלה משמעותו כפיית הסכם ממון שלא אושר בהתאם לחוק יחסי ממון, שאף אחד מהצדדים לא קיימוֹ עד כה ושאחד מהצדדים (המבקשת) אינו מסכים לאמור בו. משכך, גם לא מתקיים בנסיבות העניין החריג שנקבע בפסיקת בית משפט זה ושהוזכר בפסקה 18 לעיל, בדבר הסכם ממון שקוים בפועל על ידי הצדדים אף שלא אושר בבית המשפט בהתאם לחוק יחסי ממון.
סוף דבר
34. לנוכח כל האמור לעיל, סבורני כי יש להורות על קבלת הערעור ועל ביטול פסקי הדין של בתי המשפט קמא, וכך אציע לחבריי שנעשה. מבחינה אופרטיבית משמעות הדבר הינה כי הסכם הממון שגובש בין בני הזוג במקרה דנן בסיועו של הבורר הינו חסר תוקף, כיוון שלא אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי המוסמך בהתאם לחוק יחסי ממון, וכי לא היה מקום בנסיבות העניין לאשרו כפסק בוררות בהתאם לחוק הבוררות. לנוכח התוצאה אליה הגעתי אציע לחבריי כי נחייב את המשיב בהוצאות המבקשת בסך של 15,000 ש"ח.
ש ו פ ט
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט ע' פוגלמן:
--- סוף עמוד 23 ---
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.
ניתן היום, כ"ו בתמוז התשע"ה (13.7.2015).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט