45. דומני, כי פרק הזמן שחלף מאז כריתת הסכם הגירושין ועד לניסיונו של מי מהצדדים לו להתנער ממנו הוא אך אחד המבחנים אותם יש לשקול, עת בוחנים את סוגיית תום הלב, אשר עשויה להקים מניעות והשתק כלפי צד המבקש להתנער ממחויבויותיו ההסכמיות בטענה שהסכם ממון לא אושר כדין. סבורני, שהשיקולים העיקרים אותם יש לבחון בגדר בחינת תום הלב, ובפרט תום ליבו של האיש, המבקש להתנער מהתחייבויותיו ההסכמיות הם: כיצד התנהגו הצדדים לאחר חתימת הסכם הגירושין, האם שינו מצבם לרעה, והאם קיום הסכם הגירושין מוביל לתוצאה בלתי צודקת, או גורם עוול למי מהצדדים.
46. בחינת השיקולים הללו מובילה למסקנה, כי התנערות האיש מהתחייבויותיו על פי הסכם הגירושין נעשתה בחוסר תום לב, ולפיכך הוא מושתק מלטעון לאי אישור הסכם הגירושין על ידי בית המשפט כטענת הגנה כנגד אכיפתו. אבאר.
47. מעשית כל שהיה על האישה לעשות בהתאם להסכם הגירושין הוא למכור את זכויותיה בדירה ולהסכים לקבל את גיטה. מאידך על האיש היה למכור את זכויותיו בדירה, לשלם לאישה את התשלומים שנקבעו בהסכם הגירושין וליתן לאישה את גיטה. היות והצדדים הסכימו, כי למעט התשלומים אותם היה על האיש לשלם לאישה כאמור וחלוקת תמורת מכר הדירה באופן שהוסכם, אין לצדדים כל טענות רכושיות צד כלפי משנהו, וכל אחד מהם
--- סוף עמוד 14 ---
נותר עם הרכוש הרשום על שמו, לא היה על הצדדים לבצע כל פעולה אופרטיבית בכדי להותיר את רכושו של כל צד בידיו. האישה ביצעה למעשה את כל התחייבויותיה ההסכמיות בכך שכרתה (יחד עם האיש) את ההסכם מכר הדירה למשפחת XXX. מתמורת מכר זו אף נפרעו החובות לרשויות המס וכן חוב המשכנתא, אשר נוצר כאמור לצרכי האיש. בכך שינתה האישה מצבה לרעה, בהסתמך על כך שהאיש אכן ימלא אחר התחייבויותיו.
48. למען הסר ספק יאמר, כי אין לקבל את טענת האיש לפיה, לא היה כל קשר ענייני בין מכר הדירה לבין הסכם הגירושין. הדברים נעשו בסמיכות זמנים, סוגיית מכר הדירה הוסדרה מפורשות בהסכם הגירושין והצדדים אף ראו את הדברים כקשורים זה לזה במהלך המשא ומתן שקדם לכריתת הסכם הגירושין, כעולה מהתכתובות שהוצגו לבית המשפט. ראו: עמ' 382, 391, 328 לקובץ המיילים. לא זו אף זו, שקשה להלום את טענת האיש לפיה, אין כל קשר ענייני בין שני ההסכמים מקום שאחד מנימוקיו לאי אכיפת הסכם הגירושין הוא השינוי שחל בתנאי הסכם המכר, בכל הנוגע למועד פינוי הדירה.