פסק דין
1. תביעת אישה, היא התובעת (להלן – "האישה") כנגד בעלה לשעבר, לאכיפת הסכם גירושין, עליו חתמו הצדדים, ביום 10.8.15, אך לא אושר על ידי בית המשפט (להלן – "הסכם הגירושין"). הנתבע (להלן – "האיש") מתנגד לאכיפת ההסכם, וזאת משני טעמים: האחד, הסכם הגירושין לא אושר כאמור על ידי בית המשפט (ראו: סעיף 5 לכתב ההגנה); האחר, הסכם הגירושין נכרת מחמת פגם ברצון, נוכח "מניפולציות פסיכולוגיות", אשר הופעלו על האיש על ידי הפסיכולוגית XXX (להלן – "תקווה") ובנם המשותף של הצדדים (ראו: סעיף 3 לכתב ההגנה).
--- סוף עמוד 2 ---
2. הסעדים האופרטיביים להם עותרת האישה הם סעדים כספיים, הנובעים מהוראות הסכם הגירושין. סעדים אלו הם: חיוב האיש לשלם לה סך 4,000 דולר ארה"ב לחודש החל ממועד חתימת הסכם הגירושין ועד ליום 31.12.15, סכום חודשי אותו חדל האיש לשלם החל מחודש ספטמבר 2015; לשלם לאישה סך 190,000 דולר ארה"ב, אותו התחייב לשלם לה; לשאת במחצית שכר טרחת מתווך המקרקעין, אשר פעל בקשר לדירת הצדדים; להורות שחלקה המוסכם של האישה בתמורת מכר הדיר האמורה, לאחר ניכוי הוצאות המכר וסילוק המשכנתא (65%), תועבר אליה מאת עורך הדין, אשר פעל מטעם הצדדים למכר הדירה והמחזיק בידיו סכומים אלו.
3. הצדדים נישאו בנישואין אזרחים בארה"ב בשנת 1990 ומנישואיהם נולד בן יחיד, בגיר בזמן הגשת תביעה זו. בתחילת נישואיהם התגוררו הצדדים בארה"ב, ולאחר כחמש שנים עברו להתגורר בארץ. האיש התקשה להתאקלם בארץ ולאחר כשנה וחצי החל להקים עסק בארה"ב. עסקיו דרשו את הימצאותו בארה"ב, ועל כן מרבית ימות השנה שהה מחוץ לארץ. ראו: סעיף 1 לכתב ההגנה. הצדדים חלוקים האם בתקופה ארוכה זו הם ניהלו משק בית משותף, אך אין לעניין זה חשיבות לצורך ההכרעה שבפני.
4. בחודש אוקטובר 2014 החלו הצדדים בטיפול זוגי אצל תקווה, טיפול שהפך בהמשך לטיפול פרטי לאיש, ולאחר מכן נעזרו בתקווה במשא ומתן לגירושיהם. ראו: סעיף 4(ב) לכתב ההגנה; תכתובת דואר אלקטרוני מאת האיש מיום 20.4.15, עמ' 328 לקובץ תחלופת הדואר האלקטרוני בין הצדדים תקווה שהוגש לבית המשפט ביום 28.6.16 (להלן - "קובץ המיילים").
5. הצדדים חתמו כאמור על הסכם הגירושין ביום 10.8.15, עת שהה האיש בארה"ב ואילו האישה שהתה בארץ. הסכם הגירושין כלל מספר הוראות ביניהן, כי הצדדים יתגרשו בשנת המס שלאחר השנה בה ימכרו את דירתם (קרי – שנת 2016); הדירה תימכר והאישה תקבל 65% מתמורת המכר ואילו האיש יקבל 35% מהתמורה, לאחר פירעון יתרת המשכנתא הרובצת על הדירה ולאחר ניכוי כלל הוצאות המכר; וכן תשלום מזונות אישה חודשיים בסך 4,000 דולר ארה"ב עד לסוף שנת 2015, בצירוף תשלום חד פעמי בסך 190,000 דולר ארה"ב; פרט לכך יישאר כל צד עם הרכוש הרשום על שמו, וכפועל יוצא מכך אף ויתרה האישה על כל טענה לזכות בעסקי האיש.
6. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 13.8.15, חתמו הצדדים (באמצעות ייפויי כוח שניתן לעוה"ד XXX, להלן - "עוה"ד שמואל") על הסכם למכר דירתם המשותפת ברחוב XXX (לעיל ולהלן - "הדירה") למשפחת XXX (להלן - "הסכם המכר"). יומיים לאחר מכן, התקבל אצל האיש מכתב בדואר אלקטרוני מאת האישה, אשר מוען לתקווה. ממכתב זה התחוור לאיש לטענתו, כי בין תקווה לאישה נרקם קשר רומנטי, כפי שיפורט בהמשך.
--- סוף עמוד 3 ---
7. האישה פנתה אל בית המשפט ביום 8.10.15 בבקשה לאשר את הסכם הגירושין (תה"ס 12231-01-15). אולם ביום 26.10.15 ביקש האיש לבטל את הדיון שנקבע שכן "איננו מסכים לאישור ההסכם". לאור בקשת האיש, ביקשה האישה למחוק את הבקשה לאישור הסכם הגירושין, תוך כוונה כי תגיש תביעה לאכיפת הסכם, זו התביעה המונחת בפני כעת. בין לבין, ביום 8.10.15, עת הוגשה הבקשה לאישור הסכם הגירושין, הגישה האישה תביעת גירושין בבית הדין הרבני, והוצא צו עיכוב יציאה כנגד האיש. ביום 10.10.15 הגיש האיש בקשה לסידור גט, והצדדים התגרשו בגט פיטורין ביום 15.10.15.
8. התביעה דנן, לאכיפת הסכם הגירושין, הוגשה כאמור ע"י האישה ביום 15.11.15, תוך טענה כי הסכם הגירושין תקף, היות והצדדים פעלו על פיו והאישה שינתה מצבה לרעה בהסתמך על הסכם הגירושין. הקושי העיקרי בתביעת האישה הוא, כי הסכם הגירושין לא אושר ע"י ערכאה שיפוטית כהוראת סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1973 (להלן - "חוק יחסי ממון"). יצוין, כי בית המשפט הסב את תשומת לב הצדדים לשאלת תחולת הוראות חוק יחסי ממון בנסיבות דנן והצדדים הביעו דעתם, כי הוראות חוק זה חלות בנסיבות דנן, חרף מקום מושב הצדדים בעת נישואיהם. ראו: דברי ב"כ האישה ש' 6-11 בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.16; דברי ב"כ האיש ש' 22-23 עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.16. כשלעצמי איני בטוח שעמדתם המשפטית של הצדדים בעניין זה נכונה, ואתייחס לכך בקצרה בהמשך הדברים. יחד עם זאת אומר כבר כעת, כי סבורני שבנסיבות הספציפיות של המקרה דנן לא יהיה בכך כדי לשנות את תוצאת פסק הדין.
9. האיש מבקש כאמור שלא לאכוף את הסכם הגירושין משני טעמים האחד, ההסכם לא אושר על ידי בית המשפט, ובכך אינו ממלא אחר הדרישות הצורניות הקבועות בדין לעריכת הסכם ממון בין בני זוג, ומכאן שאין בפנינו הסכם מחייב הניתן לאכיפה כלל ועיקר. הטעם האחר הוא כאמור, כי האיש חתם על הסכם הגירושין מחמת פגם ברצון, שלא מרצונו החופשי וללא גמירות דעת. בעניין זה הוסיף האיש וטען, כי במהלך המשא ומתן לכריתת הסכם הגירושין והסכם המכר, בוצעו שינויים בהסכם המכר, אשר לא היו על דעתו ולא היה מסכים להם, אילו ידע עליהם מלכתחילה. ראו: סעיפים 3-6 לכתב ההגנה.
10. אפתח בסוגיית אי אישורו של הסכם הגירושין על ידי בית המשפט. חוק יחסי ממון מציב דרישה צורנית לכריתת הסכם ממון, היא אישור הסכם הממון על ידי בית המשפט. ככלל מקום בו לא מתקיימת דרישה צורנית זו הרי, שאין בפנינו הסכם אכיף כלל ועיקר. תכלית דרישה צורנית זו לנטרל את הלחצים הקיימים על הצדדים בעת עריכת הסכם הממון, אגב גירושים וכן הבטחת רצונם החופשי בהתקשרות בהסכם. ראו: ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421 (1982); ע"א 1629/11 יצחקי נ' וכטר [פורסם בנבו] (2012) (להלן – "עניין יצחקי").
--- סוף עמוד 4 ---
11. בעניין זה טוענת האישה, כי במקרה דנן כלל לא נדרש אישור בית המשפט להסכם הגירושין, לצרכי אכיפתו, בכל הנוגע לסעדים הכספיים להם עתרה כמפורט ברישא לפסק דין זה. זאת הואיל ואין מדובר בהסכם ממון כלל ועיקר. האיש דוחה טענתה ולטעמו ההסכם הוא הסכם ממון על כל חלקיו, שכן מדובר בהסכם הדן בין היתר בקרנות הפנסיה של כל צד (שם הוסכם שכל צד נשאר עם הקרנות הרשמות על שמו) וכמובן על חלוקת תמורת מכר הדירה.
12. כאמור הדין הוא, כי הסכם ממון טעון אישור בית המשפט. אכן במהלך החיים המשותפים כורתים בני זוג הסכמים שונים, אשר אינם מסווגים כהסכמי ממון, ולפיכך תוקפם אף אינו מותנה באישורם על ידי בית המשפט. הצורך באישור בית המשפט כתנאי לתוקפו של הסכם אותו כרתו בני זוג ייבחן על פי מהות ההסכם אותו כרתו. שמא בפנינו הסכם ממון, או לא. הסכם ממון הוא הסכם הצופה פני עתיד ונועד לדחות את תחולת הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון ומסדיר את אופן חלוקת רכוש הצדדים בעת פירוד או מוות. זאת להבדיל מהסכם הנערך במהלך החיים המשותפים, אשר לא נועד להסדיר את מערכת יחסי הצדדים בעת תום החיים המשותפים. ראו: בע"מ 8063/14 פלמונית נ' פלמוני [פורסם בנבו] (2015).
13. סבורני, כי יש לראות בהסכם הגירושין דנן כהסכם ממון, אשר תניותיו שלובות זו בזו, לרבות התניה בעניין מזונות האישה. אמנם לצדדים בן משותף, אך עוד בעת עריכת ההסכם הבן כבר היה בגיר וההסכם לא דן בסוגיות של משמורת או ענייני קטינים. ההסכם דן בחלוקת רכוש הצדדים, כותרת ההסכם, הן בנוסח העברי והן בנוסח האנגלי, היא "הסכם גירושין ויחסי ממון". ההסכם צופה פני גירושין ונועד להסדיר את יחסי הצדדים בעת פירודם ועל כן, ככל שחלות הוראות חוק יחסי ממון במקרה דנן (ולכך אתייחס כאמור בהמשך הדברים) אכן נדרש היה לאשרו, כתנאי לתוקפו.
14. עוד טוענת האישה, כי אף אם נראה את הסכם הגירושין כהסכם ממון הטעון אישור, עדיין בנסיבות דנן יש לאכפו, היות והצדדים החלו לבצעו והאישה הסתמכה עליו ושינתה מצבה לרעה. כן טוענת, כי לאיש אין כל טענה ממשית מדוע שלא יקוים הסכם הגירושין. האיש דוחה טענה זו באומרו, כי הסכם ממון שלא אושר אינו משתכלל לכדי הסכם כלל ועיקר, ועל כן אין לאוכפו. האיש מפנה אל סעיף 6(ב) להסכם הגירושין הקובע, כי הצדדים יפעלו לאשר את ההסכם הגירושין בבית המשפט לענייני משפחה. את סעיף 6(א) להסכם הגירושין, בו הצדדים מצהירים, כי חתמו על ההסכם בהסכמה חופשית, מבקש האיש לקרוא יחד עם סעיף 6(ב) הנ"ל, דהיינו ההסכם ישתכלל רק לאחר שבית המשפט יבחן את רצונם החופשי של הצדדים.
15. הדין הנוהג הוא כאמור, כי הסכם ממון טעון אישור בית המשפט. ודוק, אין בכך כדי לגרוע מהאפשרות שהסכם מעין זה ייאכף, אף שלא אושר. מקום בו מבוצע חלק מהסכם הממון
--- סוף עמוד 5 ---
ומי מהצדדים משנה לרעה מצבו בהסתמך על כך, עשוי להיות הצד האחר מנוע ומושתק מלהתכחש להתחייבויותיו, נוכח חובת תום הלב. ראו: ע"א 151/85 רודן נ' רודן, פ"ד לט(3) 186, 193 (1985); רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד מז(5) 94, 100 (1993); בע"מ 7734/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (2010); בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (2006).
16. בכדי לבחון את התנהגות הצדדים לאחר החתימה על הסכם הגירושין ולדון בטענות הצדדים לגופן, טענות שחלקן נוגעות לשלב המשא ומתן לעריכת הסכם הגירושין, עלינו לסקור תחילה את התנהלות הצדדים עובר לחתימה על הסכם הגירושין. לאחר מכן תבחן התנהגותם לאחר החתימה על ההסכם הגירושין.
17. יחסי הצדדים עלו על שרטון בחודש אוקטובר 2014, עת נודע לאישה לטענתה אודות קשריו הרומנטיים של האיש עם אישה, או נשים, אחרות. לטענת האיש האישה הייתה מודעת לקשרים אלו מימים ימימה ואף הסכימה להם ויחסי הצדדים התערערו עם השנים. בין כך ובין כך אין חולק, כי החל מחודש אוקטובר 2014 החלו הצדדים במשא ומתן לשם כריתת הסכם גירושין. או אז בחרו הלהיעזר בשירותי תקווה בכדי לנסות ולגשר על המחלוקות ביניהם. למשך שבוע ימים טופלו הצדדים בטיפול זוגי אצל תקווה, אך הטיפול לא צלח ובהמשך טיפלה תקווה באיש לבדו. ראו: ש' 4-9 בעמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. הצדדים המשיכו לדון בהיבט הרכושי של היפרדותם במסגרת גישור שנוהל ע"י תקווה.
18. האיש טוען כי היה על תקווה, כמגשרת, לפעול ללא פניות, אולם בפועל הפעילה עליו לחצים רבים על מנת שייעתר לדרישות האישה. לדבריו השפעת תקווה ניכרת בסעיפי הסכם הגירושין. האיש אף טוען, כי בין האישה ובין תקווה נרקמו יחסים רומנטיים, שלא בידיעתו, דבר המעיב על הגינות הסכם הגירושין.
19. הקשר בין הצדדים לבין תקווה ובעלה נוצר עוד בשנת 1996, אך לאחר שנה נותק עת יצאו תקווה ומשפחתה את הארץ. הקשר בין הצדדים לבין תקווה ובעלה חודש לפני כחמש שנים ובין שני הזוגות נרקמו יחסי חברות. ראו: ש' 25-32 בעמ' 22 וש' 20-30 בעמ' 38 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16, ש'' 17-24 בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.16. ודוק, כאשר פנו הצדדים אל תקווה בבקשת עזרה, היו ידועים לשני הצדדים טיב היחסים החבריים שבינם לבין תקווה. ודוק, יחסים חבריים להבדיל מיחסים רומנטיים.
20. דומה כי טענת האיש לקיום יחסים רומנטיים בין האישה לבין תקווה נזנחה בשלב הסיכומים, ואף אם לא כך הדבר לא מצאתי כל יסוד לטענה זו. "הראיה" היחידה לקיומה של מערכת יחסים רומנטית כביכול בין תקווה לבין האישה היא אותה תכתובת דואר אלקטרוני "מפלילה" שנשלחה בטעות אל האיש ביום 15.8.15. שם נכתב ע"י האישה,
--- סוף עמוד 6 ---
בתרגום חופשי לעברית "אני מתגעגעת אליך אבל אני יודעת שהזמן שאת מבלה עם משפחתך חשוב לך. אבל, את יודעת, לבסוף זה עומד להיות שתינו. ואולי נצטרך להתחלק במקום עם XXX (אחות האישה - נ.פ) זה עומד להיות אתגר". ראו: נספח ב' לכתב הגנת האיש. מפסקה זו מבקש האיש ללמוד על טיב היחסים שנרקם בין האישה לבין תקווה. האיש אינו טוען, שפרט לאותה פסקה בהתכתבות הדואר האלקטרוני האמורה, בידיו ראיה כלשהי המלמדת על קשר רומנטי, אשר נרקם מאחורי גבו, או בכלל, בין תקווה לבין האישה. למעשה כל טיעונו של האיש באשר לקשר הרומנטי כביכול, שנרקם בין תקווה לבין האישה, נסמך על פרשנותו לאותה תכתובת מיום 15.8.15. השוו: סעיף 31 לתצהיר האיש.
21. דומני, כי האיש רואה צל הרים כהרים ופרשנותו לאותה תכתובת מרחיקת לכת. מאותה תכתובת אכן ניתן ללמוד על קשר חברי שנוצר בין תקווה לבין האישה. קשר, אשר היה ידוע לאיש טרם ביקש לערב את תקווה במשא ומתן שבין הצדדים ואף בתקופת המשא ומתן. ראו: ש' 19 בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.16. למותר לציין, כי הן האישה והן תקווה דחו את טענות האיש באשר לאותו קשר רומנטי כביכול, מכל וכל. ראו: ש' 27-29 בעמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16; ש' 31-33 בעמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.16; סעיפים 23-25 לתצהיר האישה.
22. מקריאת תכתובות הדואר האלקטרוני אליהם הפנו הצדדים עולה, כי תקווה אכן הייתה בקשר חברי עם האישה ותוכן התכתבויותיהן לא הובא לידיעת האיש. מאידך גיסא אף האיש נעזר בשירותיה של תקווה וטופל על ידה מבלי שתוכן שיחותיו עמה הובא לידיעת האישה. לא מצאתי, כי עצותיה של תקווה לאישה חרגו מגדרי הקשר החברי עם חברה המלווה את חברתה בעת משבר או מתחום "התיווך" בין הצדדים. דוגמא לכך ניתן למצוא בתכתובת דואר אלקטרוני שכתבה תקווה ביום 5.7.15 בו היא מסבירה לאישה את כוונת האיש, כפי שעלה בפגישה שנערכה אצל תקווה באותו היום. דוגמא נוספת ניתן למצוא בתכתובת מיום 15.7.15 בו תקווה מרגיעה את האישה. ראו: עמ' 384, 431, 426 לקובץ המיילים.