10. אפתח בסוגיית אי אישורו של הסכם הגירושין על ידי בית המשפט. חוק יחסי ממון מציב דרישה צורנית לכריתת הסכם ממון, היא אישור הסכם הממון על ידי בית המשפט. ככלל מקום בו לא מתקיימת דרישה צורנית זו הרי, שאין בפנינו הסכם אכיף כלל ועיקר. תכלית דרישה צורנית זו לנטרל את הלחצים הקיימים על הצדדים בעת עריכת הסכם הממון, אגב גירושים וכן הבטחת רצונם החופשי בהתקשרות בהסכם. ראו: ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421 (1982); ע"א 1629/11 יצחקי נ' וכטר [פורסם בנבו] (2012) (להלן – "עניין יצחקי").
--- סוף עמוד 4 ---
11. בעניין זה טוענת האישה, כי במקרה דנן כלל לא נדרש אישור בית המשפט להסכם הגירושין, לצרכי אכיפתו, בכל הנוגע לסעדים הכספיים להם עתרה כמפורט ברישא לפסק דין זה. זאת הואיל ואין מדובר בהסכם ממון כלל ועיקר. האיש דוחה טענתה ולטעמו ההסכם הוא הסכם ממון על כל חלקיו, שכן מדובר בהסכם הדן בין היתר בקרנות הפנסיה של כל צד (שם הוסכם שכל צד נשאר עם הקרנות הרשמות על שמו) וכמובן על חלוקת תמורת מכר הדירה.
12. כאמור הדין הוא, כי הסכם ממון טעון אישור בית המשפט. אכן במהלך החיים המשותפים כורתים בני זוג הסכמים שונים, אשר אינם מסווגים כהסכמי ממון, ולפיכך תוקפם אף אינו מותנה באישורם על ידי בית המשפט. הצורך באישור בית המשפט כתנאי לתוקפו של הסכם אותו כרתו בני זוג ייבחן על פי מהות ההסכם אותו כרתו. שמא בפנינו הסכם ממון, או לא. הסכם ממון הוא הסכם הצופה פני עתיד ונועד לדחות את תחולת הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון ומסדיר את אופן חלוקת רכוש הצדדים בעת פירוד או מוות. זאת להבדיל מהסכם הנערך במהלך החיים המשותפים, אשר לא נועד להסדיר את מערכת יחסי הצדדים בעת תום החיים המשותפים. ראו: בע"מ 8063/14 פלמונית נ' פלמוני [פורסם בנבו] (2015).
13. סבורני, כי יש לראות בהסכם הגירושין דנן כהסכם ממון, אשר תניותיו שלובות זו בזו, לרבות התניה בעניין מזונות האישה. אמנם לצדדים בן משותף, אך עוד בעת עריכת ההסכם הבן כבר היה בגיר וההסכם לא דן בסוגיות של משמורת או ענייני קטינים. ההסכם דן בחלוקת רכוש הצדדים, כותרת ההסכם, הן בנוסח העברי והן בנוסח האנגלי, היא "הסכם גירושין ויחסי ממון". ההסכם צופה פני גירושין ונועד להסדיר את יחסי הצדדים בעת פירודם ועל כן, ככל שחלות הוראות חוק יחסי ממון במקרה דנן (ולכך אתייחס כאמור בהמשך הדברים) אכן נדרש היה לאשרו, כתנאי לתוקפו.