37. ממכתב האיש אל תקווה, אליו צירף את התכתבותו עם עורך דין שמואל עולה, כי הטעם להתנגדותו הראשונית להקדמת מועד פינוי הדירה, נבעה מצרות עינו במשפחת XXX. האיש שב והזכיר את התעשרות מר XXX מעסקיו השונים וניסיונו הרב של מר XXX בעריכת עסקאות. לאור זאת חש האיש עצמו כמקופח היות והקדמת מועד מסירת החזקה בדירה לא גררה אף תוספת לתמורת הדירה. ראו: עמ' 501 לקובץ המיילים. אזכיר, שהאיש עצמו כלל לא נפגע מהקדמת מועד הפינוי, שהרי האישה היא שהתגוררה בדירה. כעת מנסה האיש להטיל על האישה את מחיר רצונו לקבל תמורה נוספת מאת מר XXX, רצון אותו לא טרח לגבש לידי חוזה מחייב, ואף כלל לא ברור האם העלה דרישה זו במהלך המשא ומתן.
38. האיש לא הצביע איפוא על פגם כלשהו שנפל בהסכם הגירושין, או בהסכם המכר, המצדיק את אי אכיפת הסכם הגירושין. דא עקא, שכאמור הסכם הגירושין הוא הסכם ממון, וככל שחלות עליו הוראות חוק יחסי ממון הרי, שתוקפו מותנה ככלל באישורו על ידי בית המשפט. אישור אשר לא ניתן. ודוק, כאמור, ניתן "להתגבר" על העדרו של אישור בית המשפט מקום בו מטעמי תום לב מושתק או מנוע האיש מלטעון לאי אכיפת ההסכם בשל העדר הדרישה הצורנית של אישור בית המשפט את ההסכם.
39. האישה טוענת כי הסתמכה על הסכם הגירושין והצדדים החלו לפעול על פי הסכם הגירושין. כך נשאו הם בחלקים שווים בתשלום יתרת המשכנתא (על אף שניטלה אך לצרכי האיש. ראו: עמ' 37 סיפא ועמ' 38 רישא לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16) ובתשלום החוב למס השבח כהוראת הסכם הגירושין. האישה בסיכומיה מונה את זכויותיה הכלכליות עליהם הסכימה לוותר בתמורה לאמור בהסכם, ומפנה לדברי האיש כי חשוב היה לו ליתן ביטחון כלכלי לאישה למשך מספר שנים נוספות ראו: עמ' 328 ו-455 לקובץ המיילים. מנגד טוען האיש, כי מלבד מכירת הדירה, שיצאה אל הפועל מכוח הסכם המכר עם משפחת XXX, הצדדים כלל לא פעלו כאמור בהסכם הגירושין. זאת ועוד האישה אף פעלה בניגוד להסכם הגירושין עת הגישה תביעת גירושין שלא במועד הקבוע בהסכם הגירושין. עוד מלין האיש כי תביעת האישה לאישור הסכם הגירושין הוגשה בניגוד לדעתו.
--- סוף עמוד 12 ---
40. לאחר חתימת הצדדים על הסכם הגירושין, אכן נמכרה הדירה מכוח הסכם המכר, שנחתם שלושה ימים לאחר מכן. האיש אינו חולק על טענת האישה שהמשכנתא סולקה ושולם החוב למס שבח בהתאם להוראות הסכם הגירושין. כאמור לעיל האישה פנתה אל בית המשפט בבקשה לאישור הסכם הגירושין ביום 8.10.15 ובו ביום הגישה אף את תביעת הגירושין ובקשתה לעיכוב יציאת האיש את הארץ התקבלה. אמת הדבר כי האישה פעלה בניגוד להוראות הסכם הגירושין בהגישה את תביעת הגירושין לבית הדין הרבני עוד בשנת 2015, חלף בשנה שלאחר שנת מכירת הדירה, דהיינו בשנת 2016. יתכן כי יש בכך משום הפרת התחייבויותיה בהסכם הגירושין. ברם, האיש הוא שהפר התחייבויותיו קודם לכן ופניית האישה אל בית הדין הרבני באה אך נוכח הפרת התחייבויות האיש.
41. האישה פנתה ביום 30.8.15, באמצעות באת כוחה עוה"ד אסתר שאנן, אל בא כוח האיש לקבלת אישורו לנוסח העברי של הסכם הגירושין טרם הגשתו לבית המשפט. בתגובת ב"כ האיש מיום 31.8.15 נכתב כהאי לישנא: "...לבקשתו (של האיש - נ.פ) אנא השהי את המשך הטיפול באישור החוזה. אשוב אליך עם עדכון בעוד כשבוע". ראו: נספח 2 לכתב התביעה. דא עקא שלא הוכח בפני, כי התקבל עדכון כלשהו מאת ב"כ האיש. באותה העת הפסיק האיש לפרוע לאישה את התשלומים החודשיים בניגוד להתחייבותו בהסכם הגירושין. בתצהירו האיש מכחיש את טענת האישה, כי אינו תומך בה מבחינה כלכלית, אך אינו מכחיש כי הפסיק לשלם לידה את שהתחייב בהסכם הגירושין. ראו: סעיף 38 לתצהיר עדות ראשית של האיש. ברי, כי במחדלו זה הפר האיש הוראה מהוראות הסכם הגירושין.
42. האישה העידה, כי משנכחה לדעת שהאיש אינו ממלא את חלקו בהסכם הגירושין חששה שלא יתן את גיטה. ראו: סעיף 29 לתצהיר האישה. מספר מכתבים שנכתבו ע"י האישה בזמן אמת תומכים בטענתה זו. ראו: עמ' 481, 484, 485, 504 ו-506 לקובץ המיילים. ואכן תגובת האיש בוששה לבוא עד לשלהי חודש אוקטובר 2015 או אז הגיש האיש תגובתו הרשמית לבית המשפט בה סרב ליתן את אישורו להסכם הגירושין. האיש טוען כי נכנע לתכתיבי האישה ונאלץ ליתן לה גיטה בכדי שיוכל לחזור למקום מגוריו, נוכח צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגדו. ראו: סעיף 13ב' לכתב ההגנה. למיטב הבנתי ביום 13.10.15 הגיע האיש לביקור בארץ ונוכח לדעת, כי קיים נגדו צו עיכוב יציאה. על כן פנה האיש במהרה אל בית הדין הרבני בתביעה לגירושין בכדי שניתן יהיה לבטל את הצו. בחירת האיש ליתן את הגט היא בחירה מושכלת שלו הוא. הרי בנקל יכל לפנות אל בית הדין הרבני ולבקש את ביטול הצו נוכח הסכם הגירושין שנכרת בין הצדדים.
43. ער אני כי יתכן שהאיש בחר שלא לפעול בדרך זו כיון שסבר כי אין לפעול ע"פ הוראות הסכם הגירושין, והצגת ההסכם בפני בית הדין הייתה מלמדת על אומד דעתו. הנחה כזו דווקא מחזקת את טענת האישה, כי הבינה שהאיש אינו מעוניין לקיים את הסכם הגירושין ופעלה בכל האמצעים שעמדו לרשותה ע"פ דין כדי למנוע את עגינותה. למצער, יכל האיש לפנות בדין ודברים אל האישה או באי כוחה על מנת להגיע להסכמות באשר לגירושין
--- סוף עמוד 13 ---
ולביטול צו העיכוב, אך האיש בחר שלא לעשות כן ובחר ליתן לאישה את גיטה על אף הנזק הכלכלי לו הוא טוען.
44. האיש טוען, כי בכדי לאכוף הסכם ממון שלא אושר ע"י בית משפט יש להוכיח כי הצדדים קיומו את ההסכם במשך תקופה ארוכה. במקרה קא עסקינן, מדובר בתקופה קצרה שחלפה בטרם הוגשה התביעה דנן לאכיפת ההסכם. ברם, שהאיש נמנע מלהודיע לאישה, כי הוא מבטל את ההסכם, אלא עד לאחר שהאישה שינתה מצבה לרעה, ומכרה את זכויותיה בדירה, בהסתמך על הסכם הגירושין. דומה, כי עד לעצם היום הזה לא הודיע האיש על ביטול הסכם הגירושין (אמנם הוא טען לכך בכתב ההגנה כאופציה נוספת באם עמדתו לא תתקבל. ראו: סעיף 24(ג) לכתב ההגנה), ראו: ש' 18-19 בעמ' 38 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. האיש ידע כי האישה מעוניינת לפעול לאישור הסכם הגירושין, בהתאם לאמור בסעיף 6 להסכם הגירושין, אך מעבר לתגובת בא כוחו, כי מבוקש שלא תמשיך ותתקדם לא עשה האיש מאום, וכל שכן לא פעל על מנת ליידע את האישה מבעוד מועד, ובטרם ישתנה מצבה לרעה, כי אינו מעוניין כלל לקיים עוד את התחייבויותיו ע"פ הסכם הגירושין. כל זאת בעוד שהאישה הסתמכה על הכספים שעתידה הייתה לקבל והדעת נותנת שביקשה להתקדם בחייה ולחפש מקום מגורים חלופי ולתכנן את הוצאותיה ורמת חייה ע"פ ההכנסות הצפויות לה.
45. דומני, כי פרק הזמן שחלף מאז כריתת הסכם הגירושין ועד לניסיונו של מי מהצדדים לו להתנער ממנו הוא אך אחד המבחנים אותם יש לשקול, עת בוחנים את סוגיית תום הלב, אשר עשויה להקים מניעות והשתק כלפי צד המבקש להתנער ממחויבויותיו ההסכמיות בטענה שהסכם ממון לא אושר כדין. סבורני, שהשיקולים העיקרים אותם יש לבחון בגדר בחינת תום הלב, ובפרט תום ליבו של האיש, המבקש להתנער מהתחייבויותיו ההסכמיות הם: כיצד התנהגו הצדדים לאחר חתימת הסכם הגירושין, האם שינו מצבם לרעה, והאם קיום הסכם הגירושין מוביל לתוצאה בלתי צודקת, או גורם עוול למי מהצדדים.
46. בחינת השיקולים הללו מובילה למסקנה, כי התנערות האיש מהתחייבויותיו על פי הסכם הגירושין נעשתה בחוסר תום לב, ולפיכך הוא מושתק מלטעון לאי אישור הסכם הגירושין על ידי בית המשפט כטענת הגנה כנגד אכיפתו. אבאר.
47. מעשית כל שהיה על האישה לעשות בהתאם להסכם הגירושין הוא למכור את זכויותיה בדירה ולהסכים לקבל את גיטה. מאידך על האיש היה למכור את זכויותיו בדירה, לשלם לאישה את התשלומים שנקבעו בהסכם הגירושין וליתן לאישה את גיטה. היות והצדדים הסכימו, כי למעט התשלומים אותם היה על האיש לשלם לאישה כאמור וחלוקת תמורת מכר הדירה באופן שהוסכם, אין לצדדים כל טענות רכושיות צד כלפי משנהו, וכל אחד מהם
--- סוף עמוד 14 ---
נותר עם הרכוש הרשום על שמו, לא היה על הצדדים לבצע כל פעולה אופרטיבית בכדי להותיר את רכושו של כל צד בידיו. האישה ביצעה למעשה את כל התחייבויותיה ההסכמיות בכך שכרתה (יחד עם האיש) את ההסכם מכר הדירה למשפחת XXX. מתמורת מכר זו אף נפרעו החובות לרשויות המס וכן חוב המשכנתא, אשר נוצר כאמור לצרכי האיש. בכך שינתה האישה מצבה לרעה, בהסתמך על כך שהאיש אכן ימלא אחר התחייבויותיו.
48. למען הסר ספק יאמר, כי אין לקבל את טענת האיש לפיה, לא היה כל קשר ענייני בין מכר הדירה לבין הסכם הגירושין. הדברים נעשו בסמיכות זמנים, סוגיית מכר הדירה הוסדרה מפורשות בהסכם הגירושין והצדדים אף ראו את הדברים כקשורים זה לזה במהלך המשא ומתן שקדם לכריתת הסכם הגירושין, כעולה מהתכתובות שהוצגו לבית המשפט. ראו: עמ' 382, 391, 328 לקובץ המיילים. לא זו אף זו, שקשה להלום את טענת האיש לפיה, אין כל קשר ענייני בין שני ההסכמים מקום שאחד מנימוקיו לאי אכיפת הסכם הגירושין הוא השינוי שחל בתנאי הסכם המכר, בכל הנוגע למועד פינוי הדירה.
49. האיש לא נתן כל טעם מדוע לא ימלא אחר התחייבויותיו בהסכם הגירושין. פרט לאותה טענה מרחיקת לכת בדבר קשר רומנטי בין תקווה לבין האישה, לא הצביע האיש על פגם בהסכם הגירושין. האיש שב והעיד, כי הסכים להסכם הגירושין, ואף בעדותו בבית המשפט לא הצביע על פגם כלשהו בהסכם הגירושין ואף לא טען כלל שזה מקפחו, או פוגע בזכות מזכויותיו.
50. בהעדר ראיות בעניין זה אין בידי לקבוע האם "בשורה התחתונה" הוביל הסכם הגירושין לתוצאה כלכלית המטיבה עם מי מהצדדים, ביחס למצב הדברים שהיה חל אילו היה בית המשפט מורה על איזון כלל משאבי הצדדים בחלקים שווים. יחד עם זאת קיימות אינדיקציות לכך שההסכם לא קיפח מי מהצדדים. כל צד נותר עם סכומי הכסף והזכויות בהם החזיק קודם להסכם הגירושין. בהתחשב בכך שבעיקר החיים המשותפים ניהל האיש עסקים שונים הרי, שיש יסוד לסברה, שאילו היה מוחל הסדר איזון המשאבים היה על האיש לשלם לאישה תשלום איזון. נוסף לכך יש להביא בחשבון שהלוואת המשכנתא שרבצה על הבית נועדה אך לצרכי האיש. הלוואה זו נלקחה ככל הנראה לצורך עסקיו ויתרתה בעת מכר הבית הגיעה לכדי 220,000 דולר ארה"ב. ראו: נספח 2 לתצהיר האישה. סכום זה נפרע מתמורת מכר הדירה. בנסיבות אלו לא ניתן לראות בתשלומים אותם התחייב האיש לשלם לאישה בהתאם להסכם הגירושין ואופן חלוקת יתרת תמורת המכר שהוסכמה בין הצדדים, משום תנאים מקפחים על פניהם. ממילא האיש אף כלל לא טען, כי ההסדרים הכלכליים שנקבעו בהסכם הגירושין מקפחים אותו באופן כלשהו. האיש אמנם העיד, שתרם תרומה כלכלית ניכרת בעת החיים המשותפים ואף דאג לרווחתה הכלכלית של האישה, לרבות לקרן הפנסיה שלה. ראו: סעיפים 3, 5, 10 לתצהיר האיש.
--- סוף עמוד 15 ---
51. האיש אינו מפרט מה הוא עצמו צבר במהלך החיים המשותפים ואינו טורח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את הטענה, ככל שהוא טוען טענה מעין זו, כי נגרם לו עוול כלכלי כלשהו בהסכם הגירושין. יחד עם זאת בין השורות של עדותו עולה, שאת עיקר רכושו צבר במהלך החיים המשותפים. זאת נוכח עדות האיש לפיה, עסקיו שקודם לנישואיו קרסו ואבדו לחלוטין, ואילו את עסקיו החדשים, של מכר XXX שיוצרו בXXX ונמכרו בארה"ב, הקים במהלך חיי הנישואין. ראו: סעיפים 4 – 5 לתצהיר האיש. נוסף לכך אף טען האיש, שסכום הלוואת המשכנתא שנרשמה על הדירה נועד עבור עסקיו, שכגן לא רצה לפגוע בחסכונותיו. ראו: ש' 4 – 6 בעמ' 38 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. אף עדויות אלו מחזקות את הסברה שבאם היה נערך איזון משאבים של הנכסים אותם צברו הצדדים במהלך החיים המשותפים, היה על האיש לשלם לאישה תשלום איזון.
52. עניין נוסף הוא בקשת האישה לחייב את האיש לשאת במחצית דמי התיווך ששולמו למתווך. משהגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את התביעה ולהורות על אכיפת הסכם הגירושין, אשר בו נכתב, כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות המתווך (סעיף 3(ד) להסכם הגירושין, הרי שאין לי אלא להורות כי יש למלא אחר הוראות הסכם הגירושין אף בעניין זה. ער אני לטענת האיש, כי המתווך כלל לא זכאי לשכר נוכח העובדה שהסכם המכר עם משפחת XXX נחתם ללא עזרתו. משפעלו הצדדים באופן דומה עם אותו המתווך בעבר, עת פרעו את שכרו חרף שלא היה הגורם היעיל בעסקת רכישת הדירה על ידם, ומשהוצג בפני הסכם תיווך עם המתווך הזכאי לשכרו, אף בנסיבות אלו ונוכח האמור בהסכם הגירושין, על האיש לשאת במחצית שכר המתווך. יצוין כי הצדדים התנהגו באותו אופן עת חיפשו נכס לקניה מספר שנים קודם לכן ופנו אל אותו המתווך. ראו: עמ' 31 סיפא ועמ' 31 רישא לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. יוזכר, כי האיש עצמו היה בקשר עם המתווך למצער החל מחודש אפריל 2015, כארבעה חודשים קודם לכריתת הסכמי המכר והגירושין. ראו: עמ' 331 לקובץ המיילים.
53. בטרם סיום ולמעלה מהצורך אעיר אי אלו הערות באשר לסוגיית אי אישורו של הסכם הגירושין על ידי בית המשפט. ראשית, ככל שהיה צורך לאשר את הסכם הגירושין כהסכם ממון בבית המשפט, ייתכן ומהותית בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן ניתן לראות בהסכם הגירושין דנן כהסכם שאושר, במסגרת פסק דין זה, ובכך מקיים את הדרישה הצורנית הקבועה בחוק יחסי ממון. זאת על אף שלא אושר מלכתחילה. אבאר.