23. משרדה של תקווה ותחום מקצועיותה שימשו אכסניה להתדיינות הצדדים באשר לעתידם הרכושי, מבלי העזרה של עורכי דין, אך עם עזרה של "מתווכת". ראו: ש' 25-28 בעמ' 7, ש' 8-16 בעמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.16; ש' 17-22 בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. מעדותה של תקווה עולה, כי ראתה את תפקידה כתפקיד אובייקטיבי שאינו מצדד בצד זה או אחר, אלא כמעניקה רשת תמיכה לשני הצדדים בעודם עוברים את משבר הגירושין. ראו: ש' 12-14 בעמ' 12, ש' 1-4 בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.16. תקווה ציינה עוד, כי האיש עצמו ביקש ממנה שתתמוך באישה ואף האישה העידה שבאותה התקופה האיש לא כיבד את רצונותיה ותקווה נחלצה לעזרתה והסבירה לאיש את החשיבות של כיבוד רצון האישה. ראו: ש' 13-15 בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.16;
--- סוף עמוד 7 ---
ש' 4-9 בעמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. דוגמא לכך ניתן למצוא בתכתובת דואר אלקטרוני מיום 6.7.15 בו ענתה תקווה לאיש, כי: "תחושתי היא שאתה צריך לתת לל.ב. (האישה - נ.פ) את המרחב ואישורך לעשות את מה שיהיה בעיניה נכון בשבילה בעת הפירוד..." ותכתובת אחרת מיום 13.7.15 כתבה תקווה "כבגירה, יש לכבד את הדרך בה ל.ב. בוחרת לפעול". ראו: עמ' 409 ו - 412 לקובץ המיילים. יש להדגיש, הקשר בין הצדדים לתקווה היה ידוע מראש, ובכל זאת בחר האיש לפנות הן לטיפול פרטי אצל תקווה והן להיעזר בה כאכסניה להגעה לעמק השווה בין הצדדים. ראו: עמ' 328 לקובץ המיילים; ש' 21-23 בעמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16; כן ש' 25-28 בעמ' 7, ש' 8-10 בעמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.16.
24. האיש בעל השכלה אקדמאית גבוהה בלימודי משפטים, ד"ר למשפטים ואיש עסקים, בעל ניסיון בעריכת הסכמים ומשאים ומתנים. ראו: ש' 6 – 29 בעמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. מהראיות שהוצגו בפני לא מצאתי, כי נעשה ניסיון להשפיע על האיש לכרות הסכם לו לא הסכים. לא זו אף זו, שדומה כי טענתו בדבר ההשפעה של תקווה על החלטותיו התעוררה רק ביום 15.8.15 כשקיבל לידיו את התכתובת ממנה למד את אשר למד. ש' 10-13 בעמ' 30, ש' 14-18 בעמ' 34 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. לא מצאתי כל אינדיקציה כי במהלך המו"מ חש האיש, כי הוא נתון להשפעה זו או אחרת של תקווה, לטובת האישה. אף בתכתובת הדואר האלקטרוני מיום 2.8.15 (עמ' 459 לקובץ המיילים) בה תקווה עזרה לאישה בניסוח מכתב לעוה"ד שמואל לא מצאתי אישוש לטענות האיש, כי תקווה פעלה בעצה אחת עם האישה בכדי לשכנעו לפעול באופן אחר מרצונותיו. במכתב זה עוזרת תקווה לאישה לכתוב את אשר על לב האישה. אמנם מתוכן תכתובת זו עולה, כי האישה ביקשה מעוה"ד שמואל לשוחח עם האיש בכדי לנסות ולמזער את השפעתם השלילית של עורכי הדין (אשר ייצגו את כל אחד מהצדדים בנפרד במהלך המשא ומתן לכריתת הסכם הגירושין, ואף ייצגו אותם בהליך שבפני) לטענתה על הניסיון להגיע להסכמות בדרכי שלום. אך אין בתכתובת זו משום הוכחה להשפעה של תקווה על האיש, ואין בו אף אישור לכך שהייתה זו יוזמת תקווה לפנות אל עוה"ד שמואל בכדי להשפיע על האיש.
25. אף מעדות האיש בהליך דנן לא ניתן לראות הכיצד זה נטתה לטעמו תקווה לצד האישה ולא כל שכן לא ניתן להבין מדוע יש לראות את התנהגותה ככה משמעותית, עד כדי הבאת האיש לכרות הסכם לו לא הסכים בנפש חפצה. למעשה האיש אף העיד, כי עד שהגיעה אליו אותה תכתובת, ממנה למד על דבר הקשר הרומנטי כביכול שנרקם בין תקווה לבין האישה, אף הוא לא ראה כל פסול בהתנהלות תקווה במהלך המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים, או בהסכם הגירושין עליו חתם. אף כעת לא הבהיר האיש איזה פסול מצא בהסכם הגירושין ואיזה עוול נגרם לו לטעמו, עת כרת את הסכם הגירושין. כל קובלנתו באשר להתנהגות תקווה מסתכמת בכך שלטענתו עת התנגד לעניין זה או אחר במהלך המשא ומתן בין הצדדים, הייתה תקווה משוחחת עמו ואומרת, כי עליו "לתת לה (לאישה –נ.פ.) מרחב, ובעצם להמשיך הלאה". ראו: ש' 29-31 בעמ' 34 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16.
--- סוף עמוד 8 ---
26. עוד טוען האיש להעדר גמירות דעת עת חתם על הסכם הגירושין. אין לי אלא לדחות טענה זו. כאמור האיש העיד, כי דווקא הסכים להסכם הגירושין. ראו: ש' 26-27 בעמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. לשם הוכחת טענתו בדבר העדר גמירות דעתו מפנה האיש לתכתובות אותן כתבה האישה דווקא ומוענו אל תקווה, מהן עולה כי עד ליום החתימה על הסכם הגירושין האישה חששה שמא בסופו של יום האיש לא יחתום על הסכם הגירושין. ראו: עמ' 484, 485, 462 לקובץ המיילים. האיש מסתמך איפוא על תחושות האישה דווקא כדי להוכיח את אומד דעתו הוא בעת או קודם לחתימה על הסכם הגירושין. הדעת נותנת, כי האישה הייתה שרויה בסערת רגשות סביב הגירושין והצורך בהפרדת הרכוש ורצתה לסיים עם המחלוקות ולהמשיך בחייה, כאשר בידה כל המידע אודות האמצעים הפיננסים העומדים לרשותה. אין להסיק מכך מאום אודות גמירות הדעת של האיש דווקא.
27. האיש טען אף שהאישה הפעילה כלפיו מניפולציות נפשיות באמצעות בנם המשותף, ובכך גרמה לו לחתום על הסכם הגירושין. ראו: סעיף 25 לתצהיר האיש. מעדות האיש עולה, כי הבן לא שבע רצון מהתנהגות האיש, אך מכאן ועד מסקנה שהקשיים שהתגלו ביחסי הבן והאיש הובילו לפגם ברצון האיש, עד כדי שכרת את הסכם הגירושין מחמת כפיה או עושק, המרחק רב. האיש כלל לא טרח לפרט כיצד פוגע בו הסכם הגירושין. בחלק ניכר מסכסוכי הגירושין ילדי הצדדים מרגישים פגועים ובחלקם אף מי מהילדים "בוחר צד" ומטיל את האשמה על אחד מהוריו. מכאן ועד קביעה שהסכם הגירושין, אשר נכרת בין שני הורים כשירים וברי דעת, פגום מיסודו, המרחק רב. מהתכתובות שבקובץ המיילים עולה לכאורה, כי אכן נפער קרע ביחסי האיש והבן ואף ביחסי האיש ומי מבנות האישה מנישואיה הקודמים. הסיבות לקרע זה לא הובהרו, ובהחלט ייתכן שזה נבע ממורת רוחם של הילדים מאורח חיי האיש במהלך השנים. ראו לדוגמא: עמ' 455 לקובץ המיילים. ודוק, מכאן ועד מסקנה לפיה, האיש לא היה בר דעת עת כרת את הסכם הגירושין, ולא הסכים לתוכנו, המרחק רב.
28. לא מצאתי צורך להכביר מילים אודות הייצוג המשפטי של הצדדים במהלך המשא ומתן לעריכת הסכם הגירושין. הזכות להיוועץ בעורך דין הייתה ידועה לצדדים קודם ובעת המשא ומתן ובסופו של יום הצדדים פנו אל באי כוחם בכדי לשמוע את דעתם אודות הסכם הגירושין. בחירתם של הצדדים באם לבקש את עצת עורכי הדין אף בעניינים הכלכליים גרידא הייתה תלויה בכל צד עצמו. הן האישה והן האיש בחרו להיוועץ עם עורכי דינם, האישה החל מחודש מרץ-אפריל 2015 והאיש למצער מהיום שקיבל את טיוטת הסכם הגירושין. ראו: ש' 25-28 בעמ' 9, ש' 12, 18-21 בעמ' 10, ש' 14-16 בעמ' 30; ש' 11-24 בעמ' 33 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16; עמ' 447 לקובץ המיילים.
29. האיש חתם איפוא על הן על הסכם הגירושין והן על הסכם המכר כשכל הפרטים היו ידועים לו והוא הבינם והסכים להם. לא הוכחה אף טענת האיש להשפעה בלתי הוגנת מצד תקווה,
--- סוף עמוד 9 ---
ולמעשה לא הוכח פסול כלשהו בהתנהלותה. כל שבפנינו הוא איפוא סברתו הבלתי מבוססת של האיש, אשר נסמכת על פרשנותו מרחיקת הלכת לתכתובת דואר אלקטרוני בודדת. על סברתו זו, כי בין האישה לבין תקווה נרקמו יחסים רומנטיים, סומך האיש את טענתו לפגם ברצונו המביא לאיון הסכם הגירושין. בכל הכבוד אין בסברה בלתי מבוססת זו כדי להרים את הנטל המוטל על שכמו של האיש להוכיח, כי כרת את הסכם הגירושין מחמת פגם ברצון.
30. האיש טוען טענה נוספת היא טענתו בדבר שינוי התנאים בהסכם שנערך למכירת הדירה למשפחת XXX. משהבינו הצדדים כי פניהם לגירושין עלה הצורך למכור את הדירה. האישה פנתה אל מתווך נדל"ן (להלן - "המתווך") וחתמה עמו בשם הצדדים על הסכם תיווך. בטרם חתימתה על הסכם התיווך עם המתווך פנתה האישה למתווכת נוספת אשר בקיאה במחירי הדירות באזור, ואמדה את הדירה במחיר נמוך מהאומדן שנתן המתווך. הצדדים קיבלו שמאות בדבר שווי הדירה חמש שנים קודם לאירועים נושא ההליך דנן, עת ביקשו לקחת הלוואת משכנתא. ראו: ש' 10-32 בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. בתחילה דובר בין הצדדים, כי האישה תקנה דירה אחרת תחת הדירה ולכן נזקקה ל - 65% מתמורת מכר הדירה. האישה קיבלה הצעה לרכישת הדירה, מאת צד ג', ושוב על דעת עצמה פנתה בחודש פברואר 2015 אל משפחת XXX, הגרים באותו הבניין והציעה להם לרכוש את הדירה. האישה ציינה בפניהם את הצעת המחיר שהייתה בפניה, 2.2 מיליון דולר ארה"ב. לאיש נודעה השתלשלות עניינים זו לטענתו אך בחודש אפריל 2015. ראו: ש' 12-13, 19-20 בעמ' 12, ש' 2-21 בעמ' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. משפחת XXX הביעו התעניינות ברכישת הדירה, ותחילה דובר כי מועד פינוי הדירה ע"י האישה יהיה בחודש אוגוסט 2016, אך בסופו של יום בהסכם המכר הוקדם מועד זה לחודש פברואר 2016.
31. לדברי האיש אין ללמוד מהסכמתו לעניין מכר הדירה להסכמתו להסכם הגירושין, שנחתם בסופו של יום, שכן לא היה קשר ענייני בין שני ההסכמים. זאת בשל שני טעמים. האחד, כיוון שסוכם בין הצדדים, כי האישה תקנה דירה אחרת לצורך מגוריה ולכן נדרשה לקבל אחוז גבוה יותר מתמורת מכר הדירה, ובסופו של יום האישה בחרה לשכור דירה. השני, הוסכם כי מועד פינוי הדירה יהיה כאמור בחודש אוגוסט 2016 אך הוקדם לחודש פברואר, דבר שפוגע בכדאיות העסקה מול משפחת XXX, שכן יש ערך כלכלי לחודשים בהם יכולה האישה להמשיך ולהתגורר בדירה. הבנות אלו בין הצדדים, לטענת האיש, הביאו אותו לחתום על הסכם הגירושין בנוסחו הסופי. השינויים שבוצעו הן לעניין מועד הפינוי והן לעניין שכירת דירה, מאיינים את תוקף הסכם הגירושין, ועל כן לטענת האיש אין להורות על אכיפתו. ראו: ש' 14-30 בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.16.
32. עם כל ההבנה לתובנות האיש באשר לשינויים שחלו בהסכם המכר אין בידי לקבל את טענותיו. לאיש נודע על השינוי במועד הפינוי לכל המאוחר ביום 6.8.15, עת קיבל מכתב
--- סוף עמוד 10 ---
מאת עוה"ד שמואל, הממוען לשני הצדדים, בדבר שינויים שבוצעו בטיוטת הסכם המכר וביניהם הקדמת מועד הפינוי לסוף חודש ינואר 2016 וכפועל יוצא מכך אף הקדמת התשלום האחרון שאותו היה על משפחת XXX לשלם לצדדים לאותו המועד. ראו: מוצג נ/1. האיש אמנם הביע מורת רוח משינוי זה, אך בסופו של יום בחר מרצונו לחתום הן על הסכם המכר והן על הסכם הגירושין, ביודעו על מועד הפינוי החדש. טוען האיש כי בשלב זה של המו"מ לא ניתן היה לבטל את ההסכם עם משפחת XXX, ודוק – האיש לא טרח להבהיר מדוע לטעמו היה מחויב להסכים להקדמת המועד, בטרם נחתם כל הסכם עם משפחת XXX.
33. האיש העיד, כי פנה אל עוה"ד שמואל בכדי לתהות על עניין הקדמת המועד והתמורה שהתקבלה בגין ההקדמה, ודוק לא פנה אל עוה"ד שמואל ואף לא אל בא כוחו בתביעה הנוכחית בבקשה לבחון את האפשרויות המעשיות העומדות בפניו. ראו: ש' 1-15 בעמ' 35 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. בסופו של יום כאמור, האיש חתם על הסכמי הגירושין והמכר, כאשר היו ברורים לו מועדי הפינוי והתשלום העדכניים, ובכך יש לראותו כמי שזנח טענתו באשר להקדמת מועד הפינוי, ככל שעמדה לו טענה כלשהי.
34. למעלה מכך לא הוכח ואף לא נטען בפני, כי לאיש נגרם נזק כלכלי ולא כל שכן נזק כלכלי ממשי בשל הקדמת מועד פינוי הדירה וכפועל יוצא מכך אף הקדמת קבלת מלוא תמורת מכר הדירה. ייתכן וצודק האיש בטענתו, כי ניתן היה לקבל מחיר גבוה יותר נוכח הקדמת מועד הפינוי, אך טענה זו לא הוכחה ולא הובאה לה כל ראיה. הקדמת מועד הפינוי אף הובילה להקדמת מועד תשלום מלוא התמורה, ואזי היה בידי הצדדים לעשות שימוש בסכומי כסף אלו במועד מוקדם מזה שדובר עליו קודם לכן, ואף לכך ערך כלכלי לטובת הצדדים. לא זו אף זו, שלאיש עצמו לא נגרם כל חסרון כיס מהקדמת מועד מסירת החזקה בדירה (וקבלת תמורת המכר במועד מוקדם יותר), שכן הוא כלל לא התגורר בדירה, כי אם האישה ובנם התגוררו בה לבדם. כך שלמעשה האישה היא זו שנטלה על עצמה את הנפקות הכלכלית של הקדמת מועד הפינוי, שהרי עליה לשאת בעלות מדור חלופי לכחצי שנה נוספת. ראו: ש' 23-33 בעמ' 35; ש' 1-2 בעמ' 36 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16.
35. באשר לבחירת האישה לשכור דירה חלף רכישתה, הרי שמכתב האיש מיום 8.8.15 מעיד, כי למצער באותה עת ידע שהאישה מתכוונת לשכור דירה. אמנם האיש טען שאילו מלכתחילה היה יודע זאת לא היה מסכים לחלוקת תמורת מכר הדירה, באופן בו האישה מקבלת 65% ממנה. שכן הטעם להסכמתו, כך לטענתו, היה לסייע לה לרכוש דירה. יחד עם זאת, יומיים לאחר מכן חתם האיש על הסכם הגירושין ושלושה ימים אחר כך אף חתם על הסכם המכר, תוך שהוא מביע בפירוש הסכמתו להסכמים האמורים על אף השינוי שחל במועד פינוי הדירה. ראו: עמ' 468, 501 לקובץ המיילים; סעיף 5 לכתב התביעה; סעיף 6 לכתב ההגנה.
--- סוף עמוד 11 ---
36. אף אם אניח, כי לכתחילה ראה עצמו האיש כמי שמסכים ליתן לאישה חלק גדול יותר מתמורת מכר הדירה משיקולים אלטרואיסטיים, של סיוע לאישה לרכוש דירה חלופית וטעם אלטרואיסטי זה לא היה עוד בר תוקף; הרי, שאף לאחר שהבין האיש, כי אין בדעת האישה לרכוש דירה חלופית באותה העת, שב והסכים לאותה חלוקה של תמורת מכר הדירה, לייתר תניות הסכם הגירושין ולמכר הדירה למשפחת XXX, בהתאם לטיוטות ההסכמים שגובשו עד אותו המועד. בין אם ראה האיש עצמו כמסכים להעניק לאישה זכויות לפנים משורת הדין, ובין אם עשה כן היות והבין שיש אף ערך כלכלי לויתורה של האישה על זכויותיה בנכסיו, ובפרט בעסקיו, עשה זאת האיש תוך מודעות והסכמה.