49. האיש לא נתן כל טעם מדוע לא ימלא אחר התחייבויותיו בהסכם הגירושין. פרט לאותה טענה מרחיקת לכת בדבר קשר רומנטי בין תקווה לבין האישה, לא הצביע האיש על פגם בהסכם הגירושין. האיש שב והעיד, כי הסכים להסכם הגירושין, ואף בעדותו בבית המשפט לא הצביע על פגם כלשהו בהסכם הגירושין ואף לא טען כלל שזה מקפחו, או פוגע בזכות מזכויותיו.
50. בהעדר ראיות בעניין זה אין בידי לקבוע האם "בשורה התחתונה" הוביל הסכם הגירושין לתוצאה כלכלית המטיבה עם מי מהצדדים, ביחס למצב הדברים שהיה חל אילו היה בית המשפט מורה על איזון כלל משאבי הצדדים בחלקים שווים. יחד עם זאת קיימות אינדיקציות לכך שההסכם לא קיפח מי מהצדדים. כל צד נותר עם סכומי הכסף והזכויות בהם החזיק קודם להסכם הגירושין. בהתחשב בכך שבעיקר החיים המשותפים ניהל האיש עסקים שונים הרי, שיש יסוד לסברה, שאילו היה מוחל הסדר איזון המשאבים היה על האיש לשלם לאישה תשלום איזון. נוסף לכך יש להביא בחשבון שהלוואת המשכנתא שרבצה על הבית נועדה אך לצרכי האיש. הלוואה זו נלקחה ככל הנראה לצורך עסקיו ויתרתה בעת מכר הבית הגיעה לכדי 220,000 דולר ארה"ב. ראו: נספח 2 לתצהיר האישה. סכום זה נפרע מתמורת מכר הדירה. בנסיבות אלו לא ניתן לראות בתשלומים אותם התחייב האיש לשלם לאישה בהתאם להסכם הגירושין ואופן חלוקת יתרת תמורת המכר שהוסכמה בין הצדדים, משום תנאים מקפחים על פניהם. ממילא האיש אף כלל לא טען, כי ההסדרים הכלכליים שנקבעו בהסכם הגירושין מקפחים אותו באופן כלשהו. האיש אמנם העיד, שתרם תרומה כלכלית ניכרת בעת החיים המשותפים ואף דאג לרווחתה הכלכלית של האישה, לרבות לקרן הפנסיה שלה. ראו: סעיפים 3, 5, 10 לתצהיר האיש.
--- סוף עמוד 15 ---
51. האיש אינו מפרט מה הוא עצמו צבר במהלך החיים המשותפים ואינו טורח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את הטענה, ככל שהוא טוען טענה מעין זו, כי נגרם לו עוול כלכלי כלשהו בהסכם הגירושין. יחד עם זאת בין השורות של עדותו עולה, שאת עיקר רכושו צבר במהלך החיים המשותפים. זאת נוכח עדות האיש לפיה, עסקיו שקודם לנישואיו קרסו ואבדו לחלוטין, ואילו את עסקיו החדשים, של מכר XXX שיוצרו בXXX ונמכרו בארה"ב, הקים במהלך חיי הנישואין. ראו: סעיפים 4 – 5 לתצהיר האיש. נוסף לכך אף טען האיש, שסכום הלוואת המשכנתא שנרשמה על הדירה נועד עבור עסקיו, שכגן לא רצה לפגוע בחסכונותיו. ראו: ש' 4 – 6 בעמ' 38 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. אף עדויות אלו מחזקות את הסברה שבאם היה נערך איזון משאבים של הנכסים אותם צברו הצדדים במהלך החיים המשותפים, היה על האיש לשלם לאישה תשלום איזון.