42. האישה העידה, כי משנכחה לדעת שהאיש אינו ממלא את חלקו בהסכם הגירושין חששה שלא יתן את גיטה. ראו: סעיף 29 לתצהיר האישה. מספר מכתבים שנכתבו ע"י האישה בזמן אמת תומכים בטענתה זו. ראו: עמ' 481, 484, 485, 504 ו-506 לקובץ המיילים. ואכן תגובת האיש בוששה לבוא עד לשלהי חודש אוקטובר 2015 או אז הגיש האיש תגובתו הרשמית לבית המשפט בה סרב ליתן את אישורו להסכם הגירושין. האיש טוען כי נכנע לתכתיבי האישה ונאלץ ליתן לה גיטה בכדי שיוכל לחזור למקום מגוריו, נוכח צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגדו. ראו: סעיף 13ב' לכתב ההגנה. למיטב הבנתי ביום 13.10.15 הגיע האיש לביקור בארץ ונוכח לדעת, כי קיים נגדו צו עיכוב יציאה. על כן פנה האיש במהרה אל בית הדין הרבני בתביעה לגירושין בכדי שניתן יהיה לבטל את הצו. בחירת האיש ליתן את הגט היא בחירה מושכלת שלו הוא. הרי בנקל יכל לפנות אל בית הדין הרבני ולבקש את ביטול הצו נוכח הסכם הגירושין שנכרת בין הצדדים.
43. ער אני כי יתכן שהאיש בחר שלא לפעול בדרך זו כיון שסבר כי אין לפעול ע"פ הוראות הסכם הגירושין, והצגת ההסכם בפני בית הדין הייתה מלמדת על אומד דעתו. הנחה כזו דווקא מחזקת את טענת האישה, כי הבינה שהאיש אינו מעוניין לקיים את הסכם הגירושין ופעלה בכל האמצעים שעמדו לרשותה ע"פ דין כדי למנוע את עגינותה. למצער, יכל האיש לפנות בדין ודברים אל האישה או באי כוחה על מנת להגיע להסכמות באשר לגירושין
--- סוף עמוד 13 ---
ולביטול צו העיכוב, אך האיש בחר שלא לעשות כן ובחר ליתן לאישה את גיטה על אף הנזק הכלכלי לו הוא טוען.
44. האיש טוען, כי בכדי לאכוף הסכם ממון שלא אושר ע"י בית משפט יש להוכיח כי הצדדים קיומו את ההסכם במשך תקופה ארוכה. במקרה קא עסקינן, מדובר בתקופה קצרה שחלפה בטרם הוגשה התביעה דנן לאכיפת ההסכם. ברם, שהאיש נמנע מלהודיע לאישה, כי הוא מבטל את ההסכם, אלא עד לאחר שהאישה שינתה מצבה לרעה, ומכרה את זכויותיה בדירה, בהסתמך על הסכם הגירושין. דומה, כי עד לעצם היום הזה לא הודיע האיש על ביטול הסכם הגירושין (אמנם הוא טען לכך בכתב ההגנה כאופציה נוספת באם עמדתו לא תתקבל. ראו: סעיף 24(ג) לכתב ההגנה), ראו: ש' 18-19 בעמ' 38 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. האיש ידע כי האישה מעוניינת לפעול לאישור הסכם הגירושין, בהתאם לאמור בסעיף 6 להסכם הגירושין, אך מעבר לתגובת בא כוחו, כי מבוקש שלא תמשיך ותתקדם לא עשה האיש מאום, וכל שכן לא פעל על מנת ליידע את האישה מבעוד מועד, ובטרם ישתנה מצבה לרעה, כי אינו מעוניין כלל לקיים עוד את התחייבויותיו ע"פ הסכם הגירושין. כל זאת בעוד שהאישה הסתמכה על הכספים שעתידה הייתה לקבל והדעת נותנת שביקשה להתקדם בחייה ולחפש מקום מגורים חלופי ולתכנן את הוצאותיה ורמת חייה ע"פ ההכנסות הצפויות לה.