"הנידון: בקשה למתן פסק דין בתיק... במוצאי יום הכיפורים... שבו בקשנו ותחתוך קצבה לכל בריותיך ותכתוב את גזר דינם... ואילו מכבוד הדיינים שהם בשר ודם אי אפשר להכריע מִיָדִית בתיק הנ"ל?!... מזה שנה וחצי, מאז הגיש הבעל את התביעה בפני כבודכם, שני בני הזוג סובלים בגלל המחלוקת ביניהם, בגלל היעדר הכרעה. האם לאחר סיום שלב ההוכחות והסיכומים לא ניתן להזדרז וליתן פסק דין?! אני כותב מכתב זה ללא ידיעת אף אחד... לנסות לגרום להביא לסיום פרשה זו בהקדם... בכבוד רב, [ד' ו']."
ממכתב זה ניתן להיווכח כי רמת קשר שלהם איננה מצטמצמת רק לרמת הייעוץ והידידות אלא גם מעבר לכך. מדובר במעורבות של ממש. במכתב זה מגלה מר [ד' ו'] את מעורבותו העמוקה בחייה האישיים של ידידתו, ולכן הוא גם מרשה לעצמו לבוא בדרישה ובתחינה לבית הדין שיסיים את סבלה של חברתו "ויכתוב את גזר דינה"!
הרושם הברור העולה אצלנו הוא שלא מדובר כאן בסתם בן־זוג רגיל לריקודי־עם, אלא בבן־זוג אישי המעורה בחייה האישיים של הנתבעת עד לפרטי פרטים; מנהל עמה מאות שיחות; ו"יודע עליה הכול" כפי שהבהירה הנתבעת. ודוק: אין זו רק ידיעה והתמצאות אלא גם מעורבות אישית עמוקה. למרות שמדובר בעורך־דין מפורסם ומנוסה, מעורבות זו מביאה אותו לכלל טעות: התערבות זרה בהליך שיפוטי שהוא איננו צד בו. ובמחשבה נוספת אולי הדבר מגלה שבעצם הוא אכן צד בו – בחינה של "אהבה המקלקלת את השורה", אהבה המביאה לידי שגגה וטעות.
בדיוני בית הדין הצהיר התובע שהוא התרה בנתבעת כי עליה להפסיק את הקשר עם מר [ד' ו']. בדיון שנערך ז' בטבת תשע"ג (20/12/12) הוא סיפר שחשדותיו בדבר קשר רומנטי של הנתבעת עם מר [ד' ו'] התחילו בנובמבר 2011 לאחר שלדבריו הוא שמע אותם מנהלים שיחה אינטימית. הוא התחיל לעקוב אחריהם וביום 12/11/12 הוא מצא אותם בשעה 12:00 בלילה יושבים במכוניתו של מר [ד' ו'] במגרש החנייה של תחנת הרכבת:
"יצאתי מן הרכב ואמרתי "מה זה צריך להיות?" והיא השתתקה לגמרי. הייתה בהלם. והוא אמר שיש עסקים ואנו מנצלים את הדרך לריקודים"... אחרי שנסע, ולקחתי אותה לבית – זה רבע שעה הליכה – אני ביקשתי ממנו שיגיע אלינו הבית, והוא ניסה לומר שלא יכול, ואמרתי: אני רוצה לדעת מה קורה ביניכם!... הוא הגיע לבית והסביר שני דברים, הם מנצלים את הנסיעות כדי לטפל ב"עסקים המרובים" שיש לה (=בציניות), ואמר שהם רוקדים יחד והם כבר נוסעים כמה שבועות במכונית שלו כדי לנצל את הזמן ולדבר, ושהם מאוד מצטערים והייתה טעות, ושאלתי למה אתה עושה זה, אתה מבין את המשמעות המשפטית, הוא אמר שעדיף שלא תדע, אמר שזה טעות, ולא יקרה יותר, והתחייבו שזה לא יקרה. יפה! הם יצאו מהבית, ואני