--- סוף עמוד 10 ---
אחרי שהוא יצא, אמרתי לה שהדבר הזה לא בסדר, לא מוכן את צריכה לבחור ביני לבינו". (שורה 138 ואילך).
הנתבעת השיבה לו שהיא לא יכולה לוותר על ריקודי־העם ועל מר [ד' ו'] כבן־זוגה לריקודים. היא אכן המשיכה ללכת עמו לריקודים והקשר הקרוב שלהם המשיך. בדיון שנערך ביום כ"ז בניסן תשע"ג (7/4/13) הציע מר [ד' ו'] גרסה שונה באשר לאותו אירוע לילי בחניון הרכבת. לדבריו, הם כלל לא הופתעו מהופעתו של התובע, רק שבתחילה הם חשבו שמדובר בגנב. באשר לשיחת ההבהרה הלילית הקשה והדחופה שלאחריה, השיב מר [ד' ו'] לשאלת ב"כ התובע:
"הסגנון לא כמו שאתה אומר... הייתה שיחה ברמה די מכובדת. הבהרנו". (פרו' שורה 128).
ונצטט מחקירת מר [ד' ו'] בדיון:
מר [ד' ו']: הוא שאל אם יש דברים אינטימיים, אני אמרתי שהוא עושה שגיאה, אין שום עניינים.
ב"כ התובע: הוא בא בטענות על זה?
ת: הוא אמר זאת, ואני שכנעתי אותו שאין כלום, וכדי לשמור על זוגיות, וביקשתי אישור לרקוד.
ש: הוא אמר שהוא מתנגד לרקוד ביחידות?
ת: נֶאֱמַר שאמשיך לרקוד אתה.
ש: האם אמר לך תפסיק להסיע אותה?
ת: לא.
ש: מה כן אמר, מה הפריע לו?
ת: כל מה שהפריע לו שיש בעיה בינו לבין אשתו בחוסר אימון, ושאל אם יש משהו בינינו, אני אמרתי לו שאם לא היינו חשודים, הרי יש כרטיס, אני אמרתי לו אני חוזר כעת מריקודי־עם, תוציא את כל השטויות, אני אמרתי לו אנו הרי ידידים, הוא היה אתי בידידות, עזרתי לו משפטית, גם למשפחתו". (שם שורה 137 ואילך).
נמצא כי כבר בשלהי שנת 2011 ברור היה לנתבעת ולמר [ד' ו'] שהקשר הקרוב ביניהם מפריע מאוד לתובע. למרות ההכחשות וההסברים שלא מדובר בקשר אינטימי, העדיפה הנתבעת להמשיך את ריקודיה עם מר [ד' ו'] (למורת רוחו של התובע) ועוד באותו לילה שבו הם 'נתפסו על חם' על ידו, הם הבהירו זאת לתובע. מבחינתו של התובע לא מדובר כאן בהפרת האמון הראשונה. חוסר האמון שלו כלפי הנתבעת התחיל לדברי התובע מספר שנים קודם לכן – בשלהי שנת 2004. בעקבות הגשת הצהרת הון משותפת לרשויות המס הוא גילה לפתע שלנתבעת יש חיסכון נוסף בסך 350,000 ₪ שאותו היא העלימה ממנו בעת עריכת הסכם הממון שלהם, בעוד שהוא היה אז כן וגלוי עמה בעניין זכויותיו הממוניות. בעקבות גילוי זה היא התנצלה והסבירה שחיסכון זה הוא הביטחון האישי שלה.
לדבריו, לאחר מכן משבר האמון התדרדר עוד יותר בגין הקשר הקרוב של הנתבעת עם מר [ד' ו'] ששיאו היה באותו חצות לילה – כשהוא מצא את הנתבעת במכוניתו של מר [ד' ו'] בחניון הרכבת החשוך. בעקבות שיחת הבירור הטעונה והקשה שנערכה אז, ומחמת הודעתם על סירובם להפסיק את ריקודיהם המשותפים התובע שכר חוקר פרטי שיעקוב אחר הנתבעת. החוקר העיד שהיה קשה לו לעקוב אחר הנתבעת בשל החשדנות והזהירות היתרה שנקטה