יש לציין כי הדברים אמורים אך ורק למזונות ולמדור (שבכלל מזונות) ולא באשר לחיוב בגט. הפסיקה המקובלת היא שאין לחייב בגט ולהתיר חדר"ג על בסיס טענת מאיס באמתלה מבוררת – ראו פד"ר ד' 357־358 (הדיינים הגרי"א הרצוג ז"ל, הגר"ע הדאיה ז"ל, הגרי"ש אלישיב ז"ל), פד"ר ז' עמ' 382־383 (הדיינים הגר"ש טנא ז"ל, הגר"י נשר, והגר"א הורביץ ז"ל), פד"ר יא עמ' 23־27 (הגר"ש טנא ז"ל, ועמ' 44־46 הגר"א הורביץ ז"ל) שהאריכו בטענת קים לי שאינו יכול לגרום לבית הדין
--- סוף עמוד 12 ---
להתיר חדר"ג אך מאידך גיסא בית הדין יכול שלא לחייבו במזונות (וראו מש"כ הגר"א הורביץ ז"ל בספרו לב אריה סימן כ"א).
במקרה שלפנינו הוכח קשר אישי עמוק המתקיים בין הנתבעת ובין מר [ד' ו']. קשר זה בא לידי ביטוי בריקוד הזוגי המשותף הממשיך למורת רוחו של התובע; בהליכות מחובקות, ובמאות שיחות ומסרונים הנערכות גם בשעות מאוחרות בלילה. הנתבעת המשיכה את הקשר הזה למרות שהיא ידעה שהקשר הזה הוא למורת רוחו של התובע־בעלה. גם היה לה ברור שקשר זה מחריף את משבר האמון ביניהם ומעצים אותו עוד יותר. מצב זה גם מאופיין בתגובת שרשרת: הקשר עם מר [ד' ו'] ממשיך; משבר הנישואין מחריף; שיחות הנפש והגיבוי הרגשי של הנתבעת הופכים להכרחיים יותר; והתוצאה: הקשר עם מר [ד' ו'] מעמיק יותר; ריקודים וטיולים מחובקים; משבר הנישואין מתעצם; וחוזר חלילה. נוצר כאן אפוא סוג של מעגל שוטה הסותם את הגולל על מערכת נישואין כושלת זו.
דומה כי במצב הרגיש שנוצר, אם שלום־הבית היה חשוב לנתבעת יותר מריקודי־העם היה עליה לקחת פסק זמן מריקודי־העם וממר [ד' ו'], ולנסות לבנות מחדש את האמון עם התובע. במקום לשקם את מערכת הנישואין שלה היא העמיקה את הקשר שלה עם מר [ד' ו'], ובד בבד גם משבר האמון שלה עם התובע המשיך להעמיק. במידה רבה המשך הקשר האישי והקבוע עם מר [ד' ו'] היווה הפרעה יסודית למערכת הנישואין.
הצידוק שנתנה הנתבעת לקשר עם מר [ד' ו'] – תמיכה רגשית שהיא קבלה ממנו, או אהבתה לריקודי־העם שמהם היא לא הייתה יכולה להתנתק – אין בהם כדי לשנות את המצב: קלקול מערכת הנישואין והעמקת משבר האמון שלה עם התובע. את קולר משבר הנישואין היא ניסתה לתלות בתובע שממניעי קנאה וקנאות צרה, או בגלל קשר זר שיש לו עם השכנה הוא שינה את יחסו אליה ואל תחביב הריקוד שלה. התובע הכחיש את הדברים ואת המניעים הזרים המיוחסים לו, וגם לא הומצאו על כך הוכחות. למצער, באי־כוחה של הנתבעת גם לא דרשו להזמין לדיון את אותה שכנה לצורך חקירה ובירור.