פרשנות סעיף 3 בהסכם הממון
בהתאם לכך יש לתת את הדעת לאמור בסעיף 3 להסכם הממון בו נכתב:
"הצדדים מצהירים כי יחסיהם ההדדיים מוסדרים ביניהם ע"פ הוראות הסכם זה בלבד ובמקרה של התנגשות בין הוראת ההסכם להוראות כל דין אחר בהווה ובעתיד, תגברנה הוראות הסכם זה, אלא אם ישנו הצדדים הוראות אלו באמצעות עריכת הסכם חדש בכתב שיאושר על ידי ביהמ"ש או על ידי נוטריון."
לכאורה, היה מקום לומר כי הצדדים כבר צפו פני עתיד ומבעוד מועד הם חישקו את הוראות ההסכם מפני התנגשות עתידית עם הוראות כל דין אחר. אם כן, לפי סעיף זה לא ניתן יהיה להכיר גם בנישואין כדמו"י שנערכו אחר כך כאומדנה לביטול הסכם הממון.
--- סוף עמוד 19 ---
התשובה לכך נמצאת בגופו של ההסכם – בסעיפים 16–22 העוסקים בנושא פקיעת הקשר. בסעיפים אלה נקבעו הדברים הבאים: כל צד מבחירתו החופשית יוכל להפסיק את הקשר באופן חד־צדדי באמצעות משלוח הודעה בכתב לצד השני (סעיף 16); הם מוותרים על כל דרישה לקבל נימוק באשר לרצונו של מי מהם לפקיעת הקשר (סעיף 17); תעמוד זכות לפירוק שיתוף (19); ולאחר שנה תפקע זכות המדור של הנתבעת בדירתו של התובע (20).
מובן מאליו שלאחר שהצדדים נישאו כדמו"י אין כל משמעות לסעיפים האלה שהם מנוגדים בתכלית להלכות נישואין וגירושין כדמו"י. לדין האישי שהצדדים החילו על עצמם יש השלכה ישירה על ביטול ההסכם. כשהתובע נשא את הנתבעת כדמו"י הוא כתב לה כתובה והתחייב לה בעשרת חיובי האישות שתיקנו חז"ל המוגדרים כתנאי כתובה (ראו רמב"ם פרק י' מהלכות אישות). קשר הנישואין מחייב את בני הזוג בחיובי אישות ברורים ובסידור גט כדמו"י לצורך התרת הנישואין.
אם כן, יבואו סעיפים אלה (16–22) בהסכם הממון ויגלו על סעיף 3 שהוראתו לא מכוונת אל מציאות של נישואין עתידים. ההוראה לפיה "במקרה של התנגשות בין הוראת ההסכם להוראות כל דין אחר" – איננו מופנית אל הדין האישי אלא אל דינים אחרים, למשל: הוראות מכוח הסכמות אחרות של הצדדים, או למצער אל חקיקה או פסיקה אזרחית שתינתנה בעתיד ותהיינה להן השלכות על יחסי הגומלין הממוניים של הצדדים, בניגוד למה שנקבע בהסכם. באשר לדין האישי ברור שלא יעלה על דעתו של מאן־דהו כי ניתן בכלל להפקיע קשר של נישואין כדמו"י בהתאם לתנאי ההסכם בדבר פקיעת הקשר.
ועוד זאת: בסעיף 3 נכתב במפורש כי "הצדדים מצהירים כי יחסיהם ההדדיים מוסדרים בזאת ע"פ הוראות ההסכם". המינוח "יחסיהם ההדדיים" – בלשון רבים – טומן בחובו שני פנים: הפן האישי הנוגע לפקיעת קשר וזכות המדור והמזונות; והפן הממוני – הסדרת הזכויות והשיתוף. אשר על כן, מאחר שבפן האישי מוכח מתוך ההסכם כי הצדדים לא צפו פני עתיד של נישואין כדמו"י, כך גם בפן הממוני שלו – אף כאן אין צפיית פני נישואין. שני הפנים האלה חד הם, וכפרצוף אחד הוא. המסקנה העולה כאן היא שהסכם זה לא בא כהסכם ממון לפני נישואין, הסכם המוכר על פי חוק יחסי ממון. לכן כשסעיף זה מדבר על אפשרות של התנגשות עתידית בין הסכם זה ל"הוראות כל דין אחר" אין הוא מכוון לדין האזרחי של חוק יחסי ממון בין בני־זוג המוגבל לנישואין – כשם שהוא לא מכוון להוראת הדין האישי, כאמור.