ודת יהודית שיוצאה בלא כתובה, התם לאו משום איסורא דידה הוא, אלא כיון שעשתה דבר פריצות, אימור זונה היא וזינתה תחתיו, ומש"ה הפסידה כתובתה, לא משום האיסור עצמו. ולפיכך בהתברר לנו דאשה זו שעברה על דת יהודית טהורה היא ואין בה עון אשר חטא, כגון ע"י שתיית מי סוטה, פשיטא דאינה מפסדת כתובה, שהרי לפי שעשתה איסור לא מפני זה תפסיד כתובתה. ומש"ה במי שבעלה אינו רוצה להשקותה והיא אומרת שרוצה לשתות ולברר שהיא טהורה, והוא אינו רוצה לברר, אינה מפסדת כתובה. וזה נ"ל שהוא אמיתותן של דברים וכו'."
נמצא כי טעם הפסד הכתובה בעוברת על דת לדעת המשנה למלך – אינו בא כקנס על כך שעברה איסורים, שהרי באכלה חלב ודם לא הפסידה כתובתה, אלא שבעוברת על דת משה קנסוה משום שמכשילתו וכדומה לזה, ובעוברת על דת יהודית ונהגה בפריצות, חוששים שמא זינתה תחתיו ונאסרה עליו, ולכן קנסוה להפסידה כתובתה.
לדעת המשנה למלך – החשש בעוברת על דת הוא שמא זינתה בעבר, אך לא שמא תזנה בעתיד.
והנה, הבית שמואל (סי' קטו ס"ק א) כתב וז"ל:
"העוברת על דת משה וכו', הכלל הוא דאינה יוצאת בלא כתובה אא"כ הכשילתו בדבר איסור או כשהיא עוברת על חטא דבנים מתים באותו חטא או אם עשתה דבר פריצות דאז יש לחוש שמא תזנה תחתיו, אבל משום שאר איסור שעשתה אינה יוצאת בלא כתובה וכו'."
ובפתחי תשובה (ס"ק א) כתב ע"ז, וז"ל:
"ובמשנה למלך פ"ב מהלכות סוטה כתב בזה דשמא זנתה ע"ש, ועמ"ש לקמן ס"ק יא (יובא להלן)."
גם הבית מאיר (שם) הסיק כדברי הב"ש, וז"ל:
"ודברי הב"ש מסתברים, דיותר יש לחוש שמא תזנה מלשמא זנתה, כמבואר בתוס' גיטין יז ע"ב, ושאר עניני פריצות יוכיחו, כגון משחקת עם בחורים
--- סוף עמוד 27 ---
ומגלה זרועותיה, דודאי עדיין ליכא למיחש לשמא זנתה אלא לשמא תזנה וכו'."
וליישב את דעת המשנה למלך מהוכחה זו צ"ל, שגם במשחקת עם בחורים ומגלה זרועותיה, החשש הוא שמא זינתה בעבר, משום שאשה שמתנהגת בדרך פריצות שכזו, הרי שיש לחשוש שכבר זינתה בעבר.
גם החזון איש בהלכות כתובות (סי' עט אות כז) חולק על דעת המשנה למלך וסובר שאין לחוש שמא זינתה בעבר. וז"ל:
"מל"מ כו', כיון שעשתה דבר פריצות אימור זונה היא וזינתה תחתיו. נראה דאין לחוש שזינתה ולהפסידה כתובתה מזה, אלא נראה דלא מתדר ליה באשה כזו שאין הפריצות מקרה אלא תכונה רעה ומביאה לידי זימה, והרי קלקלה האישות שאינו יכול לדור עמה וכו'."
מבואר אם כן, שהחזון איש חולק על המשנה למלך.