ונראה כי יסוד שיטתו של החזון איש הוא כעין שיטת הב"ש והב"מ, שהחשש הוא שמא תזנה בעתיד, וכמש"כ בדבריו: "שאין הפריצות מקרה אלא תכונה רעה ומביאה לידי זימה."
נמצא כי החשש בעוברת על דת יהודית הוא שמא זינתה או שמא תזנה.
בפסק דין רבני כרך א עמ' 333–338 מאת הדיינים הגאונים רבי יעקב הדס, רבי יוסף שלום אלישיב, רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל, נכתב:
"מעתה ניחזי אנן בנידון דידן, אפילו אם נתפוס כגירסת הבעל שהאשה שפכה עליו את תמצית החומצן בכוונה תחילה לעוור אותו בכדי להתנקם בו וכו'...ועוד דכל עיקר הטעם שעוברת על דת יוצאת בלא כתובה, זה אינו משום מעשה עבירה שעשתה האשה, כמש"כ הרא"ש בפרק המדיר בכתובות דעוברת הדת לא מקרי אלא במכשלת את בעלה, אבל אם היתה עוברת בשאר עבירות כגון שהיא עצמה אכלה דבר איסור לא הפסידה כתובתה ועיי' במשנה למלך בפ"ב מהלכות סוטה ה"א, והיינו דעיקר הטעם של עוברת הדת על דת הוא לא משום מעשה העבירה, אלא משום דבמעשיה היא גורמת להפרעה ולקלקול בחיי המשפחה התקינים בינה לבין בעלה."
הנידון בפסק הדין שם היה כדלהלן:
"בעל הגיש תביעה לגרושין, בטענה...שפכה עליו האשה חומר נוזל חריף כדי להרגו או לעשותו בעל מום. הנוזל ששפכה עליו פגע בו קשות בעין ושכב תקופה מסוימת בבית חולים לחולי עינים ואבד לו כושר הראיה בעין אחת. המשטרה אסרה אותה בגלל פעולה זו והאשימה אותה בעבירה פלילית. על סמך זה הוא דורש לחייב את האשה לקבל גט בלא כתובה."
ובהמשך שם נכתב:
"הרמ"א באה"ע סימן קט"ו ס"ד פסק: אשה שגזמה לבעלה שרצונה להשכיר עליו כותים להרגו, אם יעשה לה דבר, מקרי עוברת על דת, ומקורו הוא מדברי הגהות מיימוניות בפכ"ד מהלכות אישות, באשה שהביאה ריק אחד רוצח על בעלה לגזמו אם יעשה לה דבר מה וגיזם לו להרגו, ומייתי לה מק"ו ממקללת את ילדיו (יולדיו) בפניו שהיא עוברת על דת, וכל שכן באשה שגזמה לבעלה להרוג אותו על ידי נכרים."
--- סוף עמוד 28 ---
עוברת על דת בזמן הזה
ובשו"ת "ישכיל עבדי" חאה"ע סימן נד כתב:
"ועל עסקי עתה אני בא, באשר רצון צדיק לדעת חוו"ד העניה, במה שלצערינו, פשתה המספחת, בבגדי שחץ שלובשים הנשים מכנסי גברים, שזה בבחינת פירצה קוראת לגנב, שמחטיאים הרבים, בבחינת לא תקרב לגלות ערוה, ועינינו רואות וכלות, ואין בידינו למחות, ועלה השאלה לפניו במקרה שהבעל מוחה באשתו, לא ללבוש בגדי שחץ כזאת, ולא רצתה האשה להטות אזן קשבת לדבריו, אם בידו להוציאה, מבחי' עוברת על דת, המפורש באה"ע סי' קט"ו ס"ב והלאה.