הרמב"ם (הלכות סוטה, פ"ב, ה"א) פסק וז"ל:
"אשה שקינא לה ונסתרה, אין כופין אותה לשתות וכו'. וכן אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה כו', הרי זו אינה שותה, ונוטלת כתובתה ויוצאה, והיא אסורה עליו לעולם."
והמשנה למלך (שם) האריך לבאר את דברי הרמב"ם, משום שהוקשה לו מדוע נוטלת כתובתה, והרי כיוון שנסתרה ונתייחדה הרי היא עוברת על דת, ודינה של זו להפסיד כתובתה, וכמבואר במשנה בכתובות (עב, א): "ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית", והעלה למסקנה כי הטעם שעוברת ע"ד מפסדת כתובתה הוא לא משום חומרת האיסור שעברה, אלא מחשש שמא זינתה, וע"כ ע"י שתיית מי סוטה פשיטא דאינה מפסדת כתובה. אכן זו שבעלה אינו רוצה להשקותה, והיא רוצה לשתות ולברר שהיא טהורה – אינה מפסדת כתובה.
והבית שמואל (סי' קטו, ס"ק א) כתב וז"ל:
"העוברת על דת משה וכו', הכלל הוא דאינה יוצאת בלא כתובה אא"כ הכשילתו בדבר איסור או כשהיא עוברת על חטא דבנים מתים באותו חטא או אם עשתה דבר פריצות דאז יש לחוש שמא תזנה תחתיו, אבל משום שאר איסור שעשתה אינה יוצאת בלא כתובה וכו'". עכ"ל.
ובפתחי תשובה (ס"ק א) כתב ע"ז, וז"ל:
--- סוף עמוד 42 ---
"ובמשנה למלך פ"ב מהלכות סוטה כתב בזה דשמא זנתה ע"ש, ועמ"ש לקמן ס"ק יא."
גם הבית מאיר (שם) הסיק כדברי הב"ש, וז"ל:
"ודברי הב"ש מסתברים, דיותר יש לחוש שמא תזנה מלשמא זנתה, כמבואר בתוס' גיטין יז ע"ב, ושאר ענייני פריצות יוכיחו, כגון משחקת עם בחורים ומגלה זרועותיה, דודאי עדיין ליכא למיחש לשמא זנתה אלא לשמא תזנה וכו'". עכ"ל.
גם החזון איש בהלכות כתובות (סי' עט, אות כז) חולק על דעת המשנה למלך, וסובר שאין לחוש שמא זינתה בעבר. וז"ל: "מל"מ כו', כיוון שעשתה דבר פריצות אימור זונה היא וזינתה תחתיו. נראה דאין לחוש שזינתה ולהפסידה כתובתה מזה, אלא נראה דלא מתדר ליה באשה כזו שאין הפריצות מקרה אלא תכונה רעה ומביאה לידי זימה, והרי קלקלה האישות שאינו יכול לדור עמה וכו'". מבואר א"כ, שהחזון איש חולק על המשנה למלך.
ונראה כי יסוד שיטתו של החזון איש הוא כעין שיטת הב"ש והב"מ, שהחשש הוא שמא תזנה בעתיד, וכמש"כ בדבריו: "שאין הפריצות מקרה אלא תכונה רעה ומביאה לידי זימה."
נמצא דאיכא פלוגתא בעוברת על דת יהודית אם החשש הוא שמא זינתה או שמא תזנה.
עוברת על דת בזמנינו
כתב חברי הדיין הרב ינאי:
"במספר רב של תשובות ופסקי דין רבניים נקבע שעילה זו קיימת רק בבני־זוג המקיימים אורח חיים דתי ולא בבני־זוג שאינם מקיימים אורח חיים שכזה. כששני בני הזוג אינם שומרים תורה ומצוות, אין כל מקום שבעל יתבע גירושין וידרוש להפסיד את כתובת אשתו למשל בגלל שהיא אינה מכסה את ראשה; הולכת לבריכת שחייה מעורבת, או שאינה מנהלת מטבח כשר – כאשר הבעל עצמו איננו מקפיד על שמירת ההלכה.