ונוכיח סברה מתוך דבריהם שלהם:
בשו"ת ישכיל עבדי (חאה"ע סימן נד) כתב:
"ועל עסקי עתה אני בא, באשר רצון צדיק לדעת חוו"ד העניה, במה שלצערינו, פשתה המספחת, בבגדי שחץ שלובשים הנשים מכנסי גברים, שזה בבחינת פירצה קוראת לגנב, שמחטיאים הרבים, בבחינת לא תקרב לגלות ערוה, ועינינו רואות וכלות, ואין בידינו למחות, ועלה השאלה לפניו במקרה שהבעל מוחה באשתו, לא ללבוש בגדי שחץ כזאת, ולא רצתה האשה להטות אזן קשבת לדבריו, אם בידו להוציאה, מבחי' עוברת על דת, המפורש באה"ע סי' קט"ו ס"ב והלאה.
ואמנם לענין אי מיקרי זה כעוברת על דת, הנה בכל הנך שמנה מרן ז"ל שם בסי' קט"ו ראשה פרוע ואין עליה רדיד טווה בשוק, וורד כנגד פניה וכו' כדרך העכו"ם הפרוצות, ומראה זרועותיה לבני אדם וכו', הנה כל אלה הם המדברים, באופן שרק הפרוצות נוהגות באלה, ולכן אם נהגה בכך כדרך הפרוצות, דין הוא שמתייחסת כעוברת על דת, מכיון שמנהג כל ישראל הכשרים להיות צנועות בכל אלה, והיא פרצה גדר הצנועים, הרי זה מטיל חשד שיבוא יום שתבגוד בבעלה ולשרך דרכיה כדרך הפרוצות, ולזה על הבעל להקדים תרופה למכה להוציא רשעה מביתו, אם תעמוד במרדה לא להשמע לו להטיב דרכיה.
לא כן בזמננו זה, שלצערינו, פשתה המספחת כמעט ברוב בנות ישראל, גם הכשרות שמתנהגות בביתם בכל עניני טהרת המשפחה כדת וכהלכה, וכן בשאר הענינים שמירת שבת וכדומה, ובכל זאת דבר זה ללבוש מכנסים נחשב בעיניהם כהיתר, באומרם שאדרבה הוא יותר צנוע בזמן עלייתם וירידתם שלא מתגלות שוקיהם וכו', הרי אין זה בבחינת עוברת על דת כדרך הפרוצות, מכיון שלא רק הפרוצות מתנהגות כזאת, ואין כאן ענין של חשש פן תשרך דרכיה ח"ו ותבגוד בבעלה שיצטרך להקדים תרופה למכה להוציאה מביתו."
מבואר מדברי ה"ישכל עבדי" דלא מיקרי עוברת על דת כיון שאינה עושה מעשה שרק הפרוצות עושות שאז יש חשש שמא תשרך דרכיה וח"ו תבגוד.
--- סוף עמוד 44 ---
וא"כ בנידון דידן גם אדם שאינו שומר תורה ומוגדר כאדם חלוני, לא יתן לאשתו ללכת עם אדם מחובקת ביום ובלילה לשמורות טבע (גבעת האירוסים) ולחניונים בלילה ומזהירה שלא תעשה זאת וממשיכה בדרכיה ומוסיפה האשה כי הוא (הנטען) יודע הכל עליה. ודאי ששום אדם, ככל שיהיה חילוני, לא יתן לאשתו להתנהג בדרך זו. מה עוד שאשה זו מכחישה עד אשר מראים ראיות שלא יכלה להכחיש את העובדות והכל היא עושה בסתר.
ובשו"ת "חלקת יעקב" אבה"ע סי' ו (דן בעניין היתר חדר"ג) כתב: