"שם בסי' י', ואף דודאי די"ל בין פשעה ללא פשעה, מ"מ בני"ד כיון דודאי אינה אסורה לבעלה כיון דלא הוי עדי כיעור, ורק משום עוברת ע"ד, צריכין לידע אם כוונתו רצוי', אם לא עשתה מעשי פריצות גם בידיעתו."
הנה לך דגם ה"חלקת יעקב " כתב שצריך שתעשה מעשים אלו בידיעת בעלה ואילו בנידון דידן האשה עשתה כל מעשיה בסתר ובהיחבא כדי שבעלה לא ידע ואכן כשנודע לבעלה אסר עליה מפגשים אלו ואעפ"י המשיכה בדרכיה.
ובפסקי־דין של בתיה"ד הרבניים בישראל (ח"ד עמ' 363) כתב:
"אם האשה עושה מעשי פריצות ועוברת על דת ישראל בידיעת בעלה, אם כן מהיכי תיתי שיהיה נאמן לומר על שאר עניני פריצות שאינו מתרצה לזה ורוצה להפטר מחדר"ג. קיצור הדבר, הדין בעוברת ע"ד הוא רק כשהבעל נודע לאיש חרדי..."
גם בפד"ר זה מוכח שצריך שידע הבעל ממעשיה ולא שתעשה זה מאחורי גבו של בעלה.
גם בשו"ת דברי ישראל (סימן יח) הביא את דברי ספר שו"ת הים הגדול (סימן פ) שכתב שכאשר הבעל דורש מאשתו שלא תגלה זרועותיה עד בית השחי, והיא אומרת שכך נוהגות רוב הנשים מבנות החדשים, יכול הבעל לעכב אותה מזה, ואם לא תשמע לו ויתרה בה בפני עדים, מפסידה כתובתה ויכול לגרשה בעל כורחה.
אם כן, בנידון דידן, קל־וחומר שעשתה הכול בסתר ובעלה מוחה בידה והיא ממשיכה בדרכיה ודאי שחל עליה דין עוברת על דת.
גם מ"ש חברי בשם הרבנים הראשיים דאז והרב קלמנס, מוכח דדווקא שעשתה מעשיה בפומבי אז לא ניתן לומר עליה כי היא עוברת על דת. וז"ל:
"כבר לפני כשבעים שנה, באוסף פסקי דין של הרבנות הראשית (אוסף ורהפטיג) בעמוד 125 על דעת הרוב (הרבנים הראשיים דאז והרב קלמנס) נכתבו הדברים הבאים:
'לדעת הרוב של בית הדין, אין בהתנהגותה של הנתבעת משום פריצות העלולה לחייב אותה בדין עוברת על דת יהודית. הטיולים שטיילה עם הגבר ג' הרי הם היו ברובם בפומבי... ההליכה שלובת זרוע, הביקורים בבתי קפה עם גבר זר – דברים כאלה אינם לפי מנהגי החברה הנוכחית ולפי ההשקפה הכללית השוררת בזמננו מעשים של פריצות יתר, גם אם הם מראים לפעמים על חוסר טקט ואינם רצויים כשלעצמם. כל ההתנהגות הזו מראה רק על יחסי ידידות, אבל לא על כיעור או פריצות.'"
מבואר מדבריהם שעושה מעשים אלא בפומבי, דהיינו, בידיעת בעלה.
--- סוף עמוד 45 ---
דבר כיעור
הרמב"ם (בפרק כד מהלכות אישות הלכ' טו, והובאו דבריו בשו"ע סימן יא סעיף א') כתב וז"ל:
"כיצד יוצאת משום שם רע, כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראין שהייתה שם עבירה אע"פ שאין שם עדות ברורה בזנות. כיצד כגון שהייתה בחצר לבדה וראו רוכל יוצא ונכנסו מיד בשעת יציאתן ומצאו אותה עומדת מעל המיטה והיא לובשת המכנסיים או חוגרת אזורה, או שמצאו רוק לח למעלה מן הכילה, או שהיו יוצאים ממקום אפל, או מעלין זה את זה מן הבור וכיוצא בו... או שראו אותן מנשקין זה את זה או מגפפין זה את זה או שנכנסו זה אחר זה והגיפו דלתות."