--- סוף עמוד 46 ---
בתשובת רעק"א (צט) ביאר את ההבדל בין יחוד (שאינה אוסרת אישה לבעלה) לבין סתירה (האוסרת):
"דנכנסו זה אחר זה היינו דשניהם נכנסו רצופים זה אחר זה וכל אחד נכנס על דעת חברו ונועדו יחדיו לכנוס למקום הזה וניכר דעצת זימה ביניהם, מה שאין כן אם אחד כבר היה שם לעשות צרכיו, ואחר כך נכנס השני לשם הוי רק יחוד בעלמא ולא כיעור."
במקרים של עשיית מעשי כיעור אין נדרשת התראה כדי לגרשה ולהפסידה כתובתה, ואין כל הפרש אם בני הזוג שומרים תורה ומצוות אם לאו. החילוק בין עילות גירושין אלה ברור: כשיש רגליים לדבר על מעשה ניאוף של האישה האוסר אותה לבעלה יש לחשוש שהאישות ביניהם נאסרה והאישה הפסידה את כתובתה. בניגוד לעוברת על דת שצריכה התראה בפני עדים, הרי שבעושה מעשה כיעור אין כל מקום להתראה כי הנידון שם הוא במעשה הניאוף – "שהדברים מראים שהייתה שם עבירה", כלשון הרמב"ם – דהיינו במעשה שכבר נעשה ואסר אותה לבעלה.
תירוצו של הנטען כי הוא רק נותן ייעוץ משפטי מבייש אותו לא רק כעורך־דין אלא כל אדם מן השורה היה נכלם ומתבייש ברמת תירוצים אלו.
לא יעלה על הדעת, גם אם מדובר בחברה חילונית ומתירנית ככל שתהיה, שאדם יסכים שאשתו תצא ותיפגש בקביעות עם אדם זר והולכים מחובקים כזוג לכל דבר ופגישות במסתורין אשר מסתירה אותן מבעלה וכשנחקרת מכחישה קיומן של פגישות אלו ומודה רק אחר שהונחו בפניה הוכחות, וכל זאת ביום ובלילה בחניון חשוך בשעות הקטנות של הלילה ומקום אשר אין איש שם.
קינוי וסתירה
עוד כותב חברי הרב ינאי כי בנידון דידן אף אם היה קינוי הרי שסתירה לא הייתה.
ותמה אני על דבריו. הרי מרן כתב בשם הרמב"ם בפרק כד הלכ' לב' מהלכ' אישות:
"אמר לה בינו לבינה אל תסתרי עם איש פלוני וראו אותה שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה הרי זו אסורה עליו בזמן הזה שאין שם מי סוטה וחייב להוציא וייתן כתובה, ואם הודתה שנסתרה אחר שהתרה בה תצא בלא כתובה."
האם התייחדות ברכב סגור חשוך בחניון חשוך בשעה 24.00 בלילה מקום שבשעות אלו לא עובר אדם, שהרי תנועת הרכבות כבר פסקה, לא מיקרי סתירה?!
טענת מאיס עלי
על טענת מאיס עלי שכתב חברי לא אכנס לגופם של דברים כי די והותר במה שכתבתי כי אשה זו חשובה עוברת על דת, עשתה מעשה כיעור והיא חייבת בקבלת גיטה והפסידה מזונותיה וכתובתה.
אלא שאבהיר את דעתי כי במקום דאיכא מאיס עלי באמתלא מבוררת בצירוף טעמים אחרים מחייבים את האשה בגט, ובנדון דידן אשה זו לא רק שיש טענת מאיס עלי של בעלה בטענה מבוררת, אלא היא עוברת על דת ועשתה מעשה כיעור.