אדם יכול לחייב עצמו ממון אף שמעיקר הדין פטור
תחילה יש להבהיר כי כל הסכם ממון שנעשה – ולא משנה איך נגדיר הסכם זה בשם זה או בשם אחר – והצדדים קיבלו עליהם הסכם זה ונכתב כדת וכדין, יש לכבד את רצונם כי כל
--- סוף עמוד 48 ---
תנאי שבממון קיים, וכמו שכתב הרמב"ם (פרק ב' הלכה ט' מהלכות שכירות): "מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם. וכן מתנה בעל הפיקדון על ש"ח או נושא שכר ושוכר להיות חייבין בכל כשואל. שכל תנאי בממון או בשבועות ממון קיים וא"צ קניין ולא עדים."
וכפי שהצדדים כתבו במבוא להסכם שנכתב ונחתם ב־7.08.2008 ואח"כ נעשה אימות ההסכם אצל נוטריון:
"הואיל והצדדים מעוניינים לעבור לגור יחדיו ולנהל משק בית משותף; והואיל ולכל אחד מהצדדים רכוש שצבר בטרם חתימת הסכם זה והמעבר למגורים המשותפים וברצונם להמשיך ולחיות בהפרדה רכושית לגבי רכוש זה; והואיל והצדדים מעוניינים להסדיר את יחסי הממון ביניהם ויחסים אחרים כמפורט להלן."
ואעפ"י שמעיקר הדין הוא פטור מכל מקום הוא רצה להתחייב בזה, הרי הוא רשאי וזה לא גרע ממה שכתב הרמב"ם (פרק כה מהלכ' אישות הלכ' ד): "אבל אם נשא אחת מחייבי לאוין והכיר בה, או אחת מחייבי עשה בין הכיר בה בין לא הכיר בה – יש לה כתובה, שחייבי לאוין שהכיר בה, רצה ליזוק בנכסיו."
תוקפו ההלכתי של ההסכם אחר שנישאו כדמו"י
העובדות אשר אין עליהן חולק הן כי הצדדים חיו על פי הסכם זה, עברו לגור יחד, ניהלו את חייהם כזוג לכל דבר ועניין ואף קיימו את הסעיפים הממוניים בהתאם להסכם. הנתבעת מכרה את דירתה וקיבלה 30 אלף דולר מהתובע בהתאם לסעיף 5 להסכם ובינואר 2004 היא קיבלה את זכויותיה בביטוח המנהלים של התובע בהתאם לסעיף 14.
הצדדים הלכו ונישאו אחרי שנה מיום כתיבת הסכם. הם יודעים כי קיים הסכם ממוני ביניהם שחיים על פיו ואף יודעים כי חלק ממנו אינו תואם בלשון המעטה את מה שההלכה והמשפט העברי בעניין הקשר האישי ביניהם וכן ענייני הרכוש כאשר נישאים כדמו"י ובכל זאת אף אחד מהם לא אומר דבר ולא חצי דבר אלא הולכים ומתחתנים כדמו"י וכותבים כתובה ואף לרושם הנישואין לא אומרים דבר, ולא זו בלבד אלא אף אחר שנישאו עוד פועלים על פי הסכם זה. זאת ועוד, בסעיף 3 להסכם כתבו: "הצדדים מצהירים כי יחסיהם ההדדיים מוסדרים ביניהם ע"פ הוראות הסכם זה בלבד ובמקרה של התנגשות בין הוראות ההסכם להוראות כל דין אחר בהווה ובעתיד תגברנה הוראות הסכם זה אלא אם ישנו הצדדים הוראות אלו באמצעות עריכת הסכם חדש בכתב שיאושר ע"י ביהמ"ש או ע"י נוטריון". ושוב חזרו על דברים אלו בסעיף 29 להסכם: "הצדדים מסכמים כי כל שינוי הוראות הסכם זה יעשה בכתב וטעון אישור ביהמ"ש או נוטריון שינוי שלא יעשה לפי הוראות סעיף זה הנו חסר כל תוקף משפטי ואינו מחייב."