ואע"ג (דגם) [דהך] אנוסים מעיקרא בשעת קנין ישראלים הוו אלא דאניסי בין הגוים, אפי"ה בעודן שם בינהם ניחא להו לענין ממון דלהתקים קנינם ומשאם ומתנם בחוקיהם, כי היכי דלהוי ליהו חנית המשא ומתן, והוי כמנהג קבוע בינהם, ולא גרע מההיא סיטימותה דקני לפום מנהגא (ב"מ עד, א'). וכתב הרב בעל מגיד משנה פ"ז מהלכות מכירה ה"ו בשם הרשב"א ז"ל, ושמענין מינה כי המנהג מבטל הלכה, דכל כיוצא בזה שבכל דבר שבממון על פי המנהג קונים ומקנים, הילכך בכל דבר שנהגו התגרים לקנות קונים. ע"כ. וכמו זה כתוב שם ג"כ בהגהות (שם אות ה). (ובפי"ז) [ובפי"ח] (הי"ב) (וכ"ה) [וכ"ח] (הט"ו) כתב הרמב"ם דבמקום שיש מנהג ידוע הכל כמנהג המדינה. ובחושן המשפט סימן ר"א הביא בשם הרא"ש ז"ל שכתב על ההיא דבסיטימותה, וז"ל, וכיוצא בזה באיזה דבר שנהגו לגמור המקח, כגון במקום שנותן הלוקח פשוט א' למוכר ובזה נגמר המקח. עכ"ל.
--- סוף עמוד 51 ---
ונראה דאפילו בקנין קרקע מהני מנהגא, דהא הוי דבר של ממון. וכתב הרשב"א (הנ"ל) שבכל דבר שבממון על פי המנהג קונין כו'. ואם כן מה לי מטלטלין מה לי קרקעות. ובתרומת הדשן סימן של"ט, השיב על מקום שיש בו מנהג שיוכל המלוה לגוי למכור קרקעו של גוי הלווה למי שירצה, דהאשה אינה יכולה לעכב וכו'. דמשמע דמנהג קנין מהני נמי בקרקע, דהוי כממונו למוכרו, אע"ג דלא קנאו מן הגוי עדיין, שיכול לפדותו קודם מכירה, כדאיתא התם.
והכי נמי בנ"ד כיון שנהגו האנוסים להתנות בשעת הנישואין וניחא להו שיהיו "תנאיהם קיימים כמנהג הגויים, ובזה הוייא אשתו, ואינה יכולה לצאת ממנו, והוי קיים אפי' כי אתו לגבן כדאמרינן, דומייא דקניין דאם קנה קרקע בנימוסיהם ומנהגם הוי קנין אע"ג דלדידן לא הוי קנין, כיון דאינהו נהיגי דקנין הוי קיום כדאמרינן וכד אתו לגבן תו לא פקע קנין, ובתנאי נישואין לא פקעי תנאייהו כדאמרינן, דכיון דנשאה עתה כדת משה וישראל בסתם, ע"ת א' (על תנאי ראשון) נשאר בענין ממון. עכ"ל.
הנה הארכתי בהעתקת דברי המבי"ט למען תראה כי מעולם לא כתב כי נישואין כדמו"י מבטלין הסכם ממון שנעשה בין הצדדים אף אם הסכם זה ותנאים אלו נעשו בשעת הנישואין שנעשו שלא כדמו"י ולא אמרינן דימים ראשונים נפלו ואתם נפלו תנאים שנעשו אז ואם כן קל־וחומר בנידון דידן שהצדדים עשו הסכם ודינו כדין חוזה לכל דבר ופעלו על פי הסכם זה גם אחר שנישאו, ודאי שנישואין כדמו"י לא יבטל הסכם זה אלא להוסיף על ההסכם הראשון כוונתם.