"בית הדין: שאר העובדות שהלכתם מחובקים?
האישה: הוא עודד אותי וחיזק אותי כחבר טוב, של עשרים שנים, יודע עלי הכול.
בית הדין: את מחבקת אותו!
האישה: בשביל להיות מחוזקת. אנו רוקדים, כחילונים, אנו כל הזמן מחובקים, זה חיבוק כמו של אח ואחות, אנו ביחד, זו התנועה הטבעית שלי. אתם בטח יודעים איך רוקדים כזוגות, זה כמו אח ואחות, הייתי במצב נפשי מאוד קשה, הוא כחבר טוב, הוא עודד אותי." (פרוטוקול מיום 7/4/13, שורה 536).
כלומר, מדובר בבן־זוגה של הנתבעת לריקודי־עם זה כמה שנים. במסגרת ריקודים אלה התחבקות או התגפפות היא דבר מקובל וחלק מאופי הריקודים. לכן גם לא פלא שבטיול בשמורת פרחים חיבוק של עידוד וידידות ילווה אותם בדרכם המשותפת. מסתברת כאן גרסתה של הנתבעת שמדובר בשיחות נפש על רקע משבר הגירושין כשהיא רואה במר [ד' ו'] כאדם התומך בה רגשית, קשוב לרחשי ליבה ועֵר למצוקתה. בחקירתו ניסה מר [ד' ו'] להתפתל ולתרץ את עניין ההליכה החבוקה "כדי שלא תעלה על הפרחים"... (שם 317) – אך התמונה שצולמה על ידי החוקר והוצגה בפניו הייתה משכנעת יותר. הם הלכו חבוקים, אך לא בגלל הפרחים. עם זאת, אין במעשה זה כדי לקבוע עילת כיעור לחייב בגט, כאמור.
נציין כי בכל מצגת הראיות והתיעוד שהציג החוקר במהלך הדיון לא נראו הנתבעת ומר [ד' ו'] מתנשקים ולו גם פעם אחת. בית הדין העיר על כך במהלך הדיון. מכל המעקבים הרבים שנערכו, והתמונות שהוצגו לפנינו, ההליכה המחובקת היחידה שנראתה בבירור הייתה באותו טיול בשמורת האירוסים הנזכרת.
--- סוף עמוד 8 ---
2. קינוי וסתירה
התובע הצהיר בדיון כי הוא התרה בנתבעת שתפסיק את הקשר שלה עם מר [ד' ו'], והנתבעת לא הכחישה זאת, וכבר פסק הרמב"ם בפרק כד מהלכות אישות הלכות כד–כה:
"האומר לאשתו אל תסתרי עם איש פלוני ונכנסה עמו לסתר בפני שני עדים ושהתה כדי טומאה הרי זו אסורה על בעלה עד שישקנה מי המרים כמו שיתבאר בהלכות סוטה. ואם מת קודם שישקנה אין לה כתובה ואף על פי שלא מצאו דבר מכוער, שאין לך דבר מכוער יותר מזה. והיום שאין מי סוטה אסורה עליו לעולם.
אמר לה בינו לבינה אל תסתרי עם איש פלוני וראו אותה שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה הרי זו אסורה עליו בזמן הזה שאין שם מי סוטה וחייב להוציא וייתן כתובה, ואם הודתה שנסתרה אחר שהתרה בה תצא בלא כתובה."
במקרה שלפנינו גם אם נראה בהתראה של התובע הנתבעת כדין קינוי שבינו לבינה, הואיל ולא הייתה כאן כל סתירה – מפני שישיבה משותפת ברכב בחניון הרכבת לפי ההלכה איננו בגדר של סתירה – לכן דין זה איננו רלוונטי כאן.