פסק דין
1. המסמך העומד במוקד תובענה זו, שעל טיבו, משמעותו ותוקפו המשפטי חלוקים הצדדים, נחתם ע"י הצדדים ביום 4.3.16 ונושא כותרת "זכרון דברים" (להלן: "המסמך").
המסמך עוסק לכאורה בעסקת קומבינציה, הנוגעת למקרקעין בפרדס חנה בשטח של 1496 מ"ר בגוש 10102 חלקה 326 (להלן: "המקרקעין") הרשומים ע"ש חנוביץ יצחק ז"ל (להלן: "המנוח").
עיקר גרסת המבקשים היא, כי המסמך הוא רק שלב בהליך המו"מ בין הצדדים ואינו בעל תוקף משפטי מחייב. אם תמצי לומר כי בכל אופן מדובר במסמך חוזי מחייב, כי אז נפל פגם בכריתתו והוא בוטל כדין ע"י המבקשים.
בנוסף טוענים המבקשים, כי המנוח במועד פטירתו (בשנת 2013) היה פושט רגל ולנכסיו מונה נאמן בפש"ר. המבקשים חתמו על המסמך, העוסק בנכס מנכסי עזבון המנוח ז"ל והמוקנה לנאמן, ללא אישורו של הנאמן ואישור בית המשפט של פש"ר. לכן מסמך זה בטל מעיקרו מחמת מניעות משפטית וחוקית כאמור, הנובעת מדיני הפש"ר.
עיקר גרסת המשיבים היא, כי המסמך הוא בעל תוקף משפטי מחייב, ואין עילה לביטולו מכח דיני החוזים.
כל חסר הקיים במסמך ניתן להשלמה על-פי הדין או הנוהג.
לא היתה כל מניעה לחתימה על המסמך מכח דיני הפש"ר, שכן בכל מקרה תוקפו מותנה בהסכם מוקדם שנחתם על אודות המקרקעין בין המבקשים לבין הנאמן בפש"ר, וכפוף לאישור הסכם מוקדם זה ע"י בית משפט של פש"ר.
בדיעבד הנאמן גם לא התנגד לאכיפת המסמך, כפי שציין בישיבת בית המשפט בהליך זה ביום 5.7.17.
זה על "רגל אחת" התיק כולו, ולהלן נפרט יותר את טענות הצדדים ונכריע בהן ובתובענה כולה.
2. במסגרת התובענה הנדונה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי וצווים המופנים למשיבים, כדלקמן:
א. צו המצהיר כי המסמך, שנחתם בין הצדדים ביום 4.3.2016 בנוגע למקרקעין הוא מסמך חסר תוקף משפטי ובלתי מחייב, לא מהווה חוזה מחייב בין הצדדים, אין לאכוף אותו ואין לראות בו הסכם תקף ואכיף במקרקעין, ועל כן יש להורות על בטלותו.
ב. לחילופין, להורות על בטלות מעיקרו של המסמך, או ביטול ההתקשרות בין הצדדים, בשל פגמים בכריתתו, מחמת חוסר תום לב, הטעייה, תרמית, כפייה ועושק.
ג. מתן צו מניעה קבוע נגד עשיית כל פעולה במקרקעין, לרבות בנייה, העברה או מכירה לצד ג', התקשרות עם צד ג' ו/או כל דיספוזיציה אחרת במקרקעין.
ד. להתיר למבקשים לפצל סעדים ולהגיש תביעה לפיצויים.
יצויין כי בסיכומיהם הסתפקו המבקשים בשני הסעדים הראשונים (סעיפים 231-232 לסיכומי המבקשים), ולמעשה זנחו את שני הסעדים האחרונים (צו מניעה קבוע ופיצול סעדים). משכך נתמקד בדיוננו להלן בשני הסעדים הראשונים המבוקשים.