45. בענין דניאל בית המשפט קבע כי זכרון הדברים נעדר מסויימות כיוון שהותיר עלום את סוגיית תשלומי המיסים, הגם שברגיל סוגיה זו כשלעצמה אינה מלמדת על העדר מסויימות, לנוכח האפשרות להשלים החסר ע"י הדין או הנוהג. זאת כיוון שנסיבות המקרה שם לימדו כי שני הצדדים ייחסו לסוגיה זו חשיבות מירבית.
כך נהג בית המשפט שם הגם שרבים מפרטיה המהותיים של העסקה נכללו בזכרון הדברים, דוגמת זהות הצדדים, זיהוי הנכס, מחירו ומועדי התשלום.
אם שם כך נקבע, קל וחומר שזה צריך להיות המצב במקרה דנן, כשהמסמך, המתקרא "זכרון דברים", חסר הסכמה ו/או עלום בשלוש נקודות מהותיות והכרחיות לעסקת הקומבינציה, שאינן ניתנות להשלמה ע"י הדין או הנוהג.
46. לסיכום שאלה ד' יש לומר, כי נסיבות הענין דנן מלמדות על העדר מסויימות של המסמך (המסמך נעדר את המסויימות הנדרשת לקבוע את היקף העסקה ותחומה). מכאן גם העדר גמירות הדעת של הצדדים, מבחינה אובייקטיבית, לשכלל חוזה תקף ומחייב ביניהם.
ודוק – כפי שציינו בסעיף 38 לעיל, אין די בגמירות דעת לחתום על מסמך מחייב מבחינה סובייקטיבית (כמסקנת שאלה ג' לעיל), אלא יש לבחון אם אותו מסמך כולל את ה"מסוימות" הנדרשת ואת "גמירות הדעת" האובייקטיבית הנדרשים להעמדת "הצעה" וביצוע "קיבול", כהוראת סעיף 2 לחוק החוזים.
במצב דברים זה ניתן לומר על אודות המסמך את שאמר בית המשפט על זכרון הדברים בענין פלונית כי:
"המסקנה העולה ממכלול נסיבות הענין היא, שבמועד החתימה על זכרון הדברים לא השתכלל בין הצדדים חוזה מחייב...".
שאלה ה' – פגמים בכריתת המסמך, עושק והפיצויים המוסכמים
47. שאלה זו היתה רלוונטית רק אם היינו למסקנה כי המסמך דנן הוא בגדר מסמך חוזי תקף ומחייב. משהסקנו לעיל כי אין עסקינן במסמך משפטי תקף ומחייב, בהיותו נעדר מסויימות וגמירת דעת הצדדים בפרטים מהותיים וחיוניים, שאינם ניתנים להשלמה ע"י הדין ו/או הנוהג, ממילא מתייתר הצורך בבירור שאלה זו על ענפיה השונים.
סוף דבר
48. לאור כל האמור אני מקבל התובענה ומצהיר כי המסמך, נספח ח/1 לתיק המוצגים, אשר נחתם בין הצדדים ביום 4.3.16 בנוגע למקרקעין, אינו בגדר מסמך חוזי תקף ומחייב בין הצדדים. לכן אינו ניתן לאכיפה ע"י מי מהצדדים.
49. המשיבים, יחד ולחוד, יישאו בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת באת כוחם בסכום כולל של 20,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין לידי באת כוחם של המבקשים.
לא ישולם הסכום האמור במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.